רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (כג, יט)

עיין בדברי הרב אוה"ח הקדוש על זה, שכתב דברים נוקבים וראוי לכל בעל נפש לשים לב לדברות קדשו. וז"ל, אולי שירמוז שלא ישחית זרעו, ושתהיה טפה ראשונה ממנו מובאת בית ה', על דרך אומרם (יומא ב, א), ביתו זו אשתו. ודייק לומר בית ה' לשלול בית אשה זונה, וכו'. וגמר אומר, לא תבשל גדי בחלב אמו, לרמוז סוד גדול, כי המשחיתים זרעם סובבים מיתת הקטנים מבין שדי אמם, וכמו שפירשו הדבר באומרו (במיכה ו, ז) האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי. כי כשמשחית זרעו, נברא ממנו משחית רע, והוא שולט אחרי כן בבן היולד, והם נפשות העשוקות. כאמור בזהר הקדוש (ח"א ריט, ב, וח"ב צה, ב). ומי גרם זה, שלא הביא בכוריו בית ה'. עכל"ה. ועיין תרגום יונתן בן עוזיאל. ודבר גדול דיבר בזה מרן בעל אוה"ח הקדוש זיע"א, וראוי לכל מי שיראת ה' נוגעת אל לבו לשנן דברים אלו ולהזהר בהם יותר מן האש. וכן ראוי למלמדי בעלי התשובה, שילמדו להם מאמר זה, כי בעוה"ר כמה פעמים נודע לי שיש ביניהם שאינם מודעים לחומרת איסורים אלה, או שבכלל לא חושבים את זה אלא להנהגה יפה או חומרא של יראי ה' וחושבי שמו המחמירים על עצמם בכל דבר וענין. והוא מהיסודות של עבודת ה', והשראת שכינה בישראל, ואלהיהם של אלה שונא זמה הוא. ובזה מסתלקת השכינה מהחוטא, וסר צלו מעליו, ונשאר חשוף לפגעי הזמן וקורותיו רח"ל, מאשר ישא רוח הטומאה השורה על נפש החוטא, וכוחות הסטרא אחרא המשתלטים עליו, ומי יושיענו מידם, אחר שהוא הזמינם אליו, ברצון נפשו ובעוונותיו שבהם בחר לדבקה, ודברי קדוש הנ"ל בודאי יביאו מרפא, לכל מי שישים לבו ועיניו להבין עומקם, וככל שיחזור לשננם, כן תתחזק נפשו ותתגבר על תחלואיה, ושב ורפא לו.