וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. (ג, יב-יד)

ופירש"י ז"ל בתוך הדברים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה, לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים. (ועיין שפתי חכמים אות ה', שנשא ונתן בענין ג' חדשים).

והמעיין בדברי המפרשים יראה שהתקשו לפרש פסוק זה, ע"ד הפשט. ואולי נפרשו על דרך הרמז, והנה המעיין יראה שבפסוקים שבפרשה זו (פסוקים ו, יא, יב, יג), נאמרה תיבת "אנכי" פעמים רבות, ואולי לרמוז על מתן תורה, שהיא על ההר הזה, ובתחילת התגלות הי"ת נאמר (שמות כ, ב), אנכי ה' אלהיך. והנה בפסוק ו' נאמר, ויאמר אנכי אלהי אביך וגו'. ובפסוק י' אמר לו, ועתה לך ואשלחך אל פרעה וגו'. ומשה השיב (פסוק יא) "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". ואולי כונתו לומר "מי אנכי", הן אתה הי"ת אמרת (שמות ג, ו), אנכי אלהי אביך וגו', אך לא הודעת לי שמך, וזה אומרו, מי אנכי ואיך אבא אל פרעה ואל בני ישראל בלי שם ה'. ואז השיבו הקב"ה (בפסוק י"ב), "ויאמר כי אהיה עמך", וזה לך האות כי "אנכי" שלחתיך וגו'. ואולי רמז לו על השם "אהיה" שבו נגאלו ממצרים. וזו כונת הפסוק, כי אהיך עמך, וזה לך האות כי "אנכי", כלומה מה ששאלת "מי אנכי", "אהיה" הוא "אנכי". אך משה רבינו ע"ה עדיין היה חושב שגאולת מצרים היא בשם הוי"ה ב"ה, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש א' (וע"ע בלקוטי תורה פר' שמות ובשער הפסוקים פרשת מקץ), על הפסוק וירא ה' כי סר לראות (שמות ג, ד). שמשה חשב שהגאולה היא בהוי"ה ועשר הויו"ת עולה בגימטריא ס"ר. וה' גילה לו שהגאולה באהי"ה, ועשר פעמים אהי"ה עולה "רדו". ע"ש.

וכאן עדיין חושב היה משה שהכל תלוי בהוי"ה, וע"כ המשיך לשאול (בפסוק י"ג), ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם וגו', ואמרו לי מה שמו, מה אומר להם. והיינו שעדיין לא ידע שבשם אהי"ה ישראל נגאלים, ומה שאמר לו הי"ת, "כי אהיה עמך", הוא חשב, שאין רומז לו על השם הזה, רק אומר לו שיהיה עמו, עזרו ומגינו, וע"ז שב ושאל, מה אומר להם כשישאלוני לשמו, והדגיש שוב תיבת "אנכי", שאמר הנה אנכי בא אל בני ישראל, משום שבאמת חשב, שעדיין לא אמר לו הי"ת באיזה שם יתגלה אליהם, רק עדיין נשאר באותה תיבה "אנכי" אלהי אביך אלהי אברהם וגו'. לזה ממשיך לשאול מה אומר להם, כלומר מי הוא "אנכי", שאתה אומר לי.

ואז נאמר (בפסוק י"ד), ויאמר אלהים אל משה, "אהיה אשר אהיה", ויאמר כה תאמר לבני ישראל, "אהיה שלחני אליכם". וכאן אומר לו בבירור גמור, ולהסיר כל ספק שלא יחשוב שהכונה של "אהיה אשר אהיה" הוא כאומר יהיה אשר יהיה, לכך הוסיף ופירש לו, כה תאמר אל בני ישראל, "אהיה שלחני אליכם". ואז ידע משה בבירור שבשם זה הי"ת גואל אותם.

ועיין היטב בדברי רש"י ז"ל על פסוק זה שכתב, "אהיה", עמם בצרה זאת. "אשר אהיה", עמם בשעבוד מלכויות. והוא מדברי רבותינו (ברכות ט, ב) אמר לפניו רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו', ופירש"י ז"ל שאין הכונה שה' חזר בו ח"ו, אלא אמר לו הקב"ה, שמלכתחילה כך התכוין שלישראל יאמר רק אהיה שלחני אליכם, ומה שאמר אהיה אשר אהיה, זה אמר למשה לבדו, אלא שלא הבין וחשב שצריך לומר את זה לבני ישראל. ע"ש. נמצא שגם לפי הפשט היתה איזה אי הבנה אצל משה, עד שה' הוצרך לשוב ולפרש לו. וע"כ לא יפלא מה שכתבתי בעניי שהקב"ה רמז לו השם הזה (בפסוק י"ב) שאמר לו כי אהיה עמך, אלא שמשה חשב שאומר לו שיהיה עמו.

ושו"ר בחסדי ה' ברוך הוא, שיש יסוד ושרש למה שכתבתי, בדברי קדוש מוהר"ח ן' עטאר זיע"א בספרו אוה"ח, וז"ל הטהור. ויאמר אהיה וגו', פירוש הודיעו מדה שבה מדבר עמו, ושם זה יתייחס למדת הרחמים, ואשר היא בחינה המוציא מעבדות לחירות. צא ולמד מ"ש בספר התיקונים (תיקון ו), סוד חמשים פעמים שנזכרה יציאת מצרים בתורה וכו'. ושם זה כבר רמזו אל עליון בנועם דבריו, באומרו לו "כי אהיה עמך". [נמצא דמפרש שמה שאמר בפסוק י"ב, כי אהיה עמך שכיון לשם "אהיה", והוא כמו שפירשתי בס"ד.] ואולי לזה סמך ואמר, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, פירוש בחינת "אנכי", והוא שהזכיר ה' בהר סיני פתח דבריו, אנכי וגו' אשר הוצאתיך וגו', אלא שמשה לא הבין עומקן של דברים, כי ה' ידע כי יבא משה לשאול על הדבר, ונתן אומר המבשר צבא רב (עפ"י תהלים סח, יב), בחינה המדברת וסודה. ואולי כי משה השכיל והבין, אלא ששואל אם יזכיר שם זה לישראל וכו', יעו"ש בדב"ק. ונתתי שמחה בלבי, שחלק מהיסודות שכתבתי בזה בנויים על אדני פז בדברי קדוש ה' זיע"א. ועיין עוד בדב"ק שם בהמשך דבריו הפלא ופלא.

ועיין עוד בדברי רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל בפסוק ט"ו, אריכות גדולה, לא ראינו דוגמתה בכל פירושיו, וספרים רבים נכתבו על שני עמודים אלו, ונלאו מהבין דבריו העמוקים מני ים, כי בדעתו תהומות נבקעו, ומי יוכל לעמוד על תכליתם עמוק עמוק מי ימצאנו. ולפני קרוב לארבעים שנה היינו לומדים בשבתות פירוש רבינו הראב"ע ז"ל כסדר, ביחד עם רבה של שלומי המנוח הרה"ג רבי מסעוד ריוח ז"ל ורבי דוד דנינו ז"ל ועוד, ועמדנו על הפירוש של פסוק זה כמה חדשים תוך עיון בספרים שונים, עד שלא יכולנו עוד, והיינו עוד רחוקים מדברות קדשו (וראה מש"כ בזה בס"ד בהקדמת פי' הראב"ע הנד"מ עם ספר גדולת מרדכי ועזרה להבין).