הדפסה
איך ישראל נוטלין שכר בעוה"ז

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כז, כח)

ובפירש"י ז"ל כתב, ויתן לך האלהים. מהו האלהים? בדין, אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך. אבל לעשו אמר, משמני הארץ יהיה מושבך (בראשית כז, לט), בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשעשה הבית סידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך, ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו (מ"א ח, לט). אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר ואתה תשמע השמים וגו', ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר. עכ"ל. וכ"כ בעלי התוספות בספר דעת זקנים. ע"ש.

מתבאר מן הדברים, כי עם ישראל אינם זוכים למשמני הארץ בכל מצב, אלא בזמן שהם עושים רצונו של מקום. אמנם הגוי תמיד זוכה למשמני הארץ, וזאת כדי שלא יקרא תגר על הנהגת הי"ת.

וכן הוא בארצות, כי כל הארצות מקבלות את הראוי להם ללא תנאי, אך לא כן ארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה וגו' (דברים יא, יב), ולפי ראות עיניו במעשי יושביה, כן תקבל שפע מלמעלה.

והדבר מופלא ותמוה, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וכי רק בשביל שלא יקרא הגוי תגר יקבל משמני ארץ וכו', והגם שאינו ראוי לכך. ואילו ישראל שהם בניו ועבדיו של הי"ת (ראה קדושין לו, א), לא יזכו לברכה אלא בהיותם ראויים.

ובמקום אחר (ראה פר' וישלח מאמר ב') פירשתי בס"ד, דאחר שיעקב ועשו התחלקו ביניהם, ויעקב בחר לו לחלקו את העוה"ב, ועשו בחר לו את חיי העוה"ז (ראה תנדא"ז פי"ט), הרי מעתה אין לנו חלק ונחלה בזה העולם, וכבר שאלו כת הקודמין (וראה בנפש חיים למרן החבי"ף מערכת היו"ד אות נ' שהביא קושיא זו, והביא על זה ששה עשר תירוצים, ע"ש), היאך אנו נהנים מן העוה"ז שאינו שייך לנו, ותירצו דכיון שאנו לומדים תורה, ובזה מקיימים את העולם, דהא כתיב (ירמיה לג, כה), אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי, ע"כ יש לנו חלק בעוה"ז, כדי שנוכל להתקיים ולעסוק בתורה, אשר בלעדיה אין קיום לעוה"ז כלל. והלומד תורה נצרך לכדי חיותו מן העולם כמאמרם (אבות ג, יז), אם אין קמח אין תורה.

[א"ה - ויותר אפשר להוסיף, דישראל ע"י לימוד התורה מצילין את העוה"ז מחורבן, ולולי הם היה נחרב העולם, והן קי"ל (ב"מ כד, א), המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו, והיינו שמה שמציל הוא שלו, כי זכה בו. ועוד שיש ללומד תורה דין מבריח ארי מנכסי חבירו, שעכ"פ כשהוא מדעת יש ליתן לו שכר (עי' היטב ב"ק נח, א), ולכן נוטלין ישראל שכרן בעוה"ז. אבל כל זה דוקא כשלומדים תורה ומקיימים מצוות אבל אם לא עשו כן לא מגיע להם כלום, כי אין העוה"ז חלקם, ודוק.

ובאמת שבספר היקר זקוקין דנורא וביעורין דאשא על תנד"א (סא"ז פי"ט, כתב לבאר דזה היה מאמר עשו ליעקב (בראשית לג, ה), מי אלה לך, ופירש"י מי אלה להיות שלך. דהיינו שאין מגיע לך כל הכבוד והעושר הזה, דהא העוה"ז שלי הוא ולא שלך. ויעקב אבינו השיבו (שם), הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, וביאר הרב הנ"ל דיעקב כיון בזה לומר, דלקח לעצמו רק ההכרחי ביותר לעבודת הי"ת ואינו נוטל יותר. ובזה ביאר ההיא דאמרו רבותינו (ע"ז י, ב), דאנטונינוס היה שולח לרבי זהב הרבה ולא רצה רבינו הקדוש לקבל ממנו. דטעם הדבר, משום דאנטוניוס הוא גלגול עשו, ורבינו הקדוש היה גלגול יעקב, וכמו שרמזו לנו רבותינו (שם יא, א), בהדיא על הפסוק (בראשית כה, כג), שני גוים בבטנך, אל תקרי גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי וכו', ע"ש. והנה היה תנאי בין יעקב ועשו שיעקב נוטל לו העולם הבא ועשו נוטל העולם הזה, וכיון שרבינו הקדוש הוא גלגול יעקב אבינו ע"ה לכך מצינו בו (כתובות קד, א), שבשעת פטירתו זקף רבי עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי, יצתה בת קול ואמרה יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו'. והיינו טעמא שנזהר ביותר רבינו הקדוש שלא ליהנות כלום מן העוה"ז. זת"ד ודפח"ח.

ובהורמנותיה אני הייתי מוסיף ומבאר, כי יעקב אבינו אמר לעשו כמענה על שאלתו מי אלה לך, והוא ענה, הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, ונקיט "אלהים" בדוקא ולא שם הוי"ה, לומר דעל פי הדין מגיע לו, והוא מברכת ויתן לך "האלהים", היינו שזכה בעושר הזה על פי הדין, כיון שהוא צדיק גמור לכך מגיע לו שכר וריוח גם בעולם הזה. ולכן מצינו שעשו אמר ליעקב (בראשית לג, ט), "יהי לך אשר לך", ואמרו רבותינו (ב"ר עח, יא), שהודה לו על הברכות, והובאו דבריהם בפירוש רש"י ז"ל שם, והיינו שראה עשו כי חזר יעקב שלם בתורתו ולא נגרע ממנו מאומה בהיותו בבית לבן, כי בתחילה עשו שמח שיעקב ברח לבית לבן, כי אמר לעצמו, אדרבה ילך לו יעקב לבית לבן, ושם ילמד ממעשיו הרעים ותסור ממנו הברכה. וכיון שעשו נתעשר אף הוא, חשב שזאת באה לו, בגלל שיעקב הפסיד את חלקו. ולכן נתירא שיעקב רוצה לחזור לארץ כנען, כי אמר בלבו, עתה יבא יעקב ויחזור לתורתו וצדקתו ואני אפסיד את עושרי לכך יצא לקראתו, ובראותו כי יעקב גם כן עשיר, אז הבין כי לא הלכה הברכה מיעקב והבין שנשאר יעקב צדיק גמור בבית לבן, וממילא הבין כי העושר שלו לא מפני שנסתלקה הברכה מיעקב אבינו ח"ו. אלא שהיא מהברכה שברכו אביו ג"כ, משמני הארץ יהיה מושבך (בראשית כז, לט). ולכך לא נתיירא עוד שמא יחסיר יעקב ממנו את עושרו, ולכן אמר לו יהי לך אשר לך. ודוק כי הוא פירוש נחמד. יבח"ר].

ומכל מה שנתבאר יובן היטב, דעשו אין לו תנאים, ובין צדיק ובין רשע יש לו משמני ארץ וכו', כי העולם הזה שייך לו. אבל יעקב שלקח לו את העוה"ב, אין לו ברכת העוה"ז אלא אם הוא ראוי לזה.