פרשת נח

על מעלת האחדות

2012-06-27T17:49:02Z

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים, וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר, וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם, וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ, וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: (יא, א-ט)

לא לתת ליצה"ר מקום אפילו במחשבה

2012-06-27T17:47:18Z

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: (ט, כ-כא)

ובתרגום יונתן בן עוזיאל איתא, ושרי נח למהוי גבר פלח בארעא, ואשכח גופנא דמושכיה נהרא מן גינוניתא דעדן ונצביה לכרמא וביה ביומא אניצת ובשילת ענבין ועצרינון, ע"כ. [תרגום: נח חשב להיות עובד אדמה ומצא גפן שמושכת מן הנהר מגן עדן ונטע מהם כרם, ובו ביום הנצו ענבים והִבְשִילוּ וסחטם]. והנה באמת כך נראה מלשון הפסוק שתיכף ומיד כשנטע כרמו, מיד שתה ונשתכר וכו'. וע"כ למדו חז"ל שבאותו יום גדלו הענבים והבשילו, ובאותו היום סחטם והיו ליין, ושתה והשתכר ויתגל בתוך אהלו.

השאננות שאחרי ההתעלות

2012-06-27T17:45:17Z

האדם הוא בבחינת "מהלך", ואינו עומד כמלאכים, שלעולם נשארים באותה מדריגה, אלא עשוי להשתנות בכל עת, הן לטובה והן לרעה, וזו תוצאה ישירה מעצם היות האדם בעל בחירה חופשית, לבחור בעצמו את הדרך בה ילך.

מתי נבראה הקשת

2012-06-27T17:43:34Z

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם, אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: (ט, יב-יג)

יש לדקדק כי בתחילה נאמר "אשר אני נותן" והוא לשון הווה ולא לשון עבר, ואילו תיכף אח"כ אומר "את קשתי נתתי בענן" והוא לשון עבר ומשמע שכבר היה קודם.

חיוב בן נח בהריגת עוברין ומצות פריה ורביה

2012-06-27T17:40:12Z

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: (ט, ו-ז)

ותירגם אונקלוס, דישוד דמא דאנשא בסהדין, דמיה יתשד וכו'. ובתרגום יונתן בן עוזיאל תירגם, דיישוד דמא דאנשא בסהדין, דייניא מחייבין ליה קטול, ודיישוד בלא סהדין, מרי עלמא עתיד לאתפרעא מיניה ליום דינא רבא וכו'. וכעין זה כתב רש"י, וז"ל, אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלהים וכו'. עכ"ל. וגם הרמב"ן ז"ל כתב ויהיה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים. ע"ש.

הדבקות בהי"ת היא מקור החיים

2012-06-27T17:38:14Z

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. (ט, ב)

רבותינו אמרו (שבת קנא, ב בראשית רבה לד, יז), רבי שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי, אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר, ומוראכם וחתכם יהיה וגו', כל זמן שאדם חי, אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו. ע"כ.

הליכה בדרכי אבות

2012-06-27T17:36:51Z

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (ח, כ)

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ובנא נח מדבחא קדם ה', הוא מדבחא דבנא אדם בעידן דאיטרד מן גנתא דעדן ואקריב עלוי קרבנא, ועלוי אקריבו קין והבל ית קרבניהון, וכד נחתו מיא דטובענא איתצד, ובנייה נח, ונסב מכל בעירא דכיא ומן כל עוף דכי ואסיק ארבע על ההוא מדבחא, ע"כ. כלומר, הוא אותו מזבח שבנה אדם הראשון, בעת שגורש מגן עדן, והקריב עליו קרבן, ועליו הקריבו קין והבל את קרבנם. וכשבאו מי המבול נהרס אותו מזבח, וחזר נח ובנה אותו, וזה שאמר ויבן נח מזבח לה', ולקח מכל בהמה טהורה, ומכל עוף טהור, והקריב ארבע על אותו המזבח.

הפרכת טענות החוקרים על "קדמות העולם"

2012-06-27T17:35:04Z

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ, וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים, וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם, כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ, וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (ז, יז-כד)

דמיון התיבה לסוכה מדות התיבה - סוד ענינם

2012-06-27T17:33:09Z

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ, צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ: (ו, טו-טז)

בחיוב הציפיה המתמדת לגאולה ולימודה מנח

2012-06-27T17:31:08Z

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (ו, יד)

ומצינו לרש"י ז"ל (שם), שכתב, וז"ל, הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה, [אלא] כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו. עכ"ל. ומקור הדברים נזכר בדברי רבותינו במסכת סנהדרין (קח, ב).