הדפסה
מה טעם התנכרות יוסף לאחיו והנהגתו הקשה עמהם

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל, וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל, כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם, בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה, שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם: (מב, ז-טז)

נודעה קושיית הרמב"ן (בראשית מב, ט), וז"ל, ויאמר אליהם מרגלים אתם - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, וכל הארץ באו אליו, והם בתוך הבאים, כמו שאמר לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען. ע"ש מה שתירץ.

ולפי פשוטו של מקרא יש לומר, כי בחכמה הטיל יוסף על אחיו אשמה חמורה כל כך, וזאת כדי לדוחקם וללחצם, כדי שיוציא מהם דברים שרצה לשמוע. כי ע"י שיראו שהמושל חושדם בחמורות כאלה, יפתחו את פיהם ויאמרו לו דברים מתולדותיהם, כדי להסיר מהם חשד חמור שכזה. ואז אמרו לו, לא היינו מרגלים, אלא כולנו בני איש אחד נחנו, וכתבו בעלי התוספות בספר דעת זקנים משם רבינו מאיר ז"ל, וז"ל, כולנו בני איש אחד, תימה מה תשובה היא שלא היו מרגלים. וי"ל שאילו היו מרגלים ששלחו אותם לרגל את הארץ היו שולחים בני אדם שהם נכרים זה לזה ולא אחים, ע"ש. וכ"כ רבנו הקדוש בעל אור החיים מדיליה בתוספת ביאור. יעו"ש.

ואחר שאמרו את דבריהם, דחה יוסף את דבריהם ואמר להם בתקיפות, לא! כי ערות הארץ באתם לראות (בראשית מב, יב). ואז ענו השבטים, ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו (שם שם, יג). וזאת היתה מה שיוסף ביקש לשמוע, את מה שאמרו שאחד מאחיהם איננו, ומיד שאלם, ואם ידרשו מכם ממון הרבה עבור האחד הזה האם תפדוהו, אמרו לו הן. אמר להם, ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו לכם בשום ממון מה תעשו, אמרו לו, לכך באנו, להרוג או ליהרג. אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם. והוא מדברי רבותינו (ב"ר צא, ז). וראה עוד בדברי הרב כלי יקר שם (בראשית מב, יג).

וכך דרך החוקר את החשוד שמטיל עליו אשמה חמורה, כדי לדוחקו, ואז החשוד מודה בדברים קטנים יותר. ועשה יוסף את כל זאת כדי להשלים את ענינו שהיה בדעתו לכופם להביא את בנימין, ואז יעליל עליהם עלילה ויקח מהם את בנימין, כדי לבוחנם אם אין עוד שנאת אחים בניהם, ומוכנים למסור את נפשם בעד אחיהם. ואז יודע אליהם, ויעלו לשלום אל אביהם.

ואילולי חומרת האשמה בה הם מואשמים, לא היתה הצדקה שכלית לדרישתו ופקודתו של יוסף, שאמר להם (בראשית מב, טו), חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם הקטֹן הנה. והבאת בנימין היתה חשובה בעיניו להשלמת האחוה ביניהם, בטרם יפגשו יחד ברינה. וא"כ עיקר כונת יוסף בדבריו היתה לבחון אם חזרו אחיו בתשובה ועתה יש בהם אהבת אחים.

ויש לחזק פירוש זה ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שם (פסוק ט), גם הענין השני שעשה להם בגביע לא שתהיה כונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימין אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו. ולזה נתכונו בו רבותינו בבראשית רבה (צג, ט), אמר רבי חייא ב"ר אבא כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע ולא יכול יוסף להתאפק, היה בו פיוס ליוסף, פיוס לאחיו, פיוס לבנימין, פיוס ליוסף, ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו'.

וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון.

אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו, עכ"ל. ע"ש. והוא תנא דמסייע לן שכל מטרת יוסף היתה לבדוק את אחיו אם יש בהם צער על מכירתו, ואם יש ביניהם אהבת אחים. ומכבר כתבתי בחי' שיוסף נהג באחיו התנכרות גדולה כדי למרק את עוונם (ראה להלן מאמר י)

ובס"ד מצאתי תנא דמסייע לן הוא ניהו רבינו יעקב בעל הטורים ע"ה שכתב על הפסוק (בראשית מב, יז), ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, כנגד ג' דברים שעשו לו, ויפשיטו את כותנתו, וישליכו, וימכרו. עכ"ל. והיינו שיוסף נהג כן כדי לכפר להם על עוונותיהם.

(י"ב אייר התשס"ו – לונדון)