הדפסה
העוה"ז עראי

וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה, וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: (לג, טז-יז)

אפשר לומר, דאפילו אחר שהצליח יעקב ולא נלחם בו עשו אחיו, מכל מקום ידע יעקב שלא הגיע עדיין אל המנוחה והנחלה, ולא ביקש להתישב וליהנות מן העולם הזה, ושינן לעצמו שהעוה"ז בעבורינו אינו בבחינת בית שהוא קבע, אלא סוכות שהוא עראי וזמני בלבד.

והענין הזה מלמדנו בינה, לדעת שאין לנו חלק בעוה"ז, ובשביל לזכות אפילו במעט צריך זכויות, או זכות של תורה, שהיא סוד קיום העולם, על כן מי שעוסק בה זוכה גם לחיי העוה"ז כדי שיוכל להמשיך ולקיים את העולם ללא טרדות וכנ"ל וכן אמרו באבות (ו, ז), גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה, בעוה"ז ובעולם הבא. וגם יכול לזכות לחיי העוה"ז ע"י חסד, כי כשהאדם עושה חסד לאחרים בגופו וממונו, גם הקב"ה נותן לו משל אחרים, וכאשר אמרו רבותינו (אבות ב, ד), בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, ועוד שגם החסד מקיים את העולם, כי על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים (שם א, ב), ונאמר (תהלים פט, ג), כי אמרתי עולם חסד יבנה.

ובאחת מנסיעותי לארץ ברזיל היה אתי יהודי יקר, והיינו נוסעים בדרך רחוקה מאד, והיה רואה איך כל הדרך מלאה נהרות ואגמים, בבקעה ובהר על כל פינה ממש, ואמר לי איך זה שבארץ הזאת יש ברכה גדולה כזו, ובא"י אין הרבה מים לשתות. ואמרתי לו שהעוה"ז שייך לעשו, וע"כ הם אינם צריכים זכויות כדי לזכות להנאות העוה"ז, אבל אנן בדידן בניו של יעקב אבינו ע"ה, ואנו נוחלי העוה"ב, ובעוה"ז אין לנו חלק ונחלה, לכן רק ע"י זכויות מיוחדות אנו זוכים רק בכדי קיומינו בעוה"ז, ואין לנו אלא להודות ולהלל, כי הכל בחסד ה' עלינו.

ואולי זהו מה שנאמר (דברים יא, יא-יב), והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. והיינו שהגוים אינם מושגחים מאת הי"ת כי נתן להם את העוה"ז לנחלה, אבל אנחנו בניו בחיריו שלקחנו לנו את חיי העוה"ב, ואיננו לוקחים מן העולם אלא כדי צרכינו ההכרחיים. לכך הקב"ה מודד כל מה שנותן לנו, ולכן הכל תלוי בשמים, וזהו "למטר השמים תשתה מים". ולכך גם נאמר, "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה מתחילת השנה ועד סופה", כי אנחנו מושגחים תמיד ממנו יתברך ליתן לנו את צרכינו ההכרחיים. והוא ישתבח שמו דורש ציון, לראות המצב. ולפי זה נותן את ברכתו, והיינו שנאמר עיני ה' אלהיך בה וגו', להביט ולהשגיח על דרכי בני ישראל היושבים על אדמתם, לראות איך הם שומרים את מצוותיו, ואיך עוסקים בתורת אלהים חיים, ועל פי ענינם הוא ממלא את כל צרכם.

ומה טוב חלקנו ומה ומה נעים גורלנו שאנו מושגחים בהשגחה מתמדת כאשר ישא האומן את היונק.

וצריך לידע ולשנן כי כל ענינינו כאן הוא בגדר סוכה בלבד, שאין זה מקומינו אלא עראי ממש, וזה הוא שנאמר (בראשית לג, יז), ויעקב נסע סֻכֹּתָה, אלא דקשה סוף הפסוק (שם), ויבן לו בית וגו', דזה סותר לרישא של הפסוק, דבתחילה כתוב שנסע סוכותה, ומיד כתיב ויבן לו בית.

ופירשתי בס"ד דהכי קאמר, "ויבן לו בית", לא לעצמו, אלא לעניניו הרוחניים. ולבנות בית לשכינה ובתי מדרש להוראה לזה עשה "בית" שהוא מורה על קבע. "ולמקנהו", אבל למקנהו שהם קנייני העוה"ז, להם עשה סוכות, שלא הקדיש להם זמן, ולא החשיבם אלא כדבר עראי.

והנה מצינו בפסחים (פב, א), אמר רבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיה ב, ג), והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו', אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק. אלא, לא כאברהם שכתוב בו "הר", שנאמר (בראשית כב, יד), אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו "שדה" שנאמר (בראשית כד, סג), ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו "בית", שנאמר (בראשית כח, יט), ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. ע"כ. וא"כ ראינו בהדיא דיעקב הוא בונה הבית לשכינה וקרוי על שמו בית אלהי יעקב, וזהו שנאמר ויבן לו בית, שעשה את תורתו קבע ועבודת ה' שלו היא עיקר חייו בעולם הזה, ולצרכי גבוה בנה בית, כי לא באנו לעולם הזה אלא בשביל התורה והמצוות, ותו לא. אבל למקנהו שהם עניני הרכוש ושאר צרכי העוה"ז, להם עשה "סוכות", שענינם עראי ודבר חולף.

ויעקב אבינו ע"ה ידע לחלק את עניניו, דבר דבור על אופניו. ולכן מיד נאמר בו (בראשית לג, יח), ויבא יעקב שלם, שזו השלימות לתת לכל דבר את המדה הנכונה, ורבותינו אמרו (שבת לג, ב וראה ב"ר עט, ה), ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן (והובאו דבריהם בפירוש רש"י לתורה שם), דעל ידי שנתן יעקב אבינו לכל דבר את מדתו הנכונה לו, בזה בא לידי שלימות המעלות בכל מכל כל. וכמו שידועה שיטת רבנו הרמב"ם (פ"א מהלכות דעות), שדרך האמצע היא הדרך השלמה, שאינו הולך לא לקצה הזה ולא לקצה האחר, אלא יודע לכלכל מעשיו במשפט, ושומר על דרך האמצעית בכל דבר וענין, ועי"ז הוא שלם.

ואשרי השם אורחותיו, ושם לבו לדעת במה ישים את עיונו ורעיונו, לכוין דרכיו לפני קונו, דבר דבור על אופנו, כל דבר לפי ענינו, ויעשה תורתו עיקר וקבע, ומלאכתו טפל ועראי, ויהיה מושל ברצונותיו, בעוז וגבורה, וכל אשר יעשה יצליח.