פרשת וירא

ע"י העבירות הגוף נעשה "בסיס לדבר האיסור" וע"י המצוות נהפך הגוף ל"בסיס לדבר מצוה"

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 21:00:04 +0000

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (כב, ג)

בכמה מקומות בגמ' ופוסקים מובא ענין "בסיס לדבר האסור" (מבואר במס' שבת בהרבה מקומות כיעוי' שם מז, א ושם קיז, א ושם קכ, ב ושם קמב, ב ובשו"ע או"ח סי' שט וסי' שיא), דגם הבסיס שעליו מונח הדבר המוקצה, הריהו מקבל את הדינים של האיסור המונח עליו. וכן הדבר באדם שעובר עברה, שאז גופו נעשה "בסיס לדבר האיסור", וטומאת האיסור חלה עליו. אבל כשעוסק במצוה בגופו, גופו נעשה "בסיס למצוה" ולקדושה העולה ממנה, וגופו מתקדש מאותה קדושה.

ע"י העמידה בנסיונות מתמתקין הגבורות

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:58:35 +0000

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וגו': (כב, א)

המלה נסיון בפשוטה בחינה, שהי"ת בוחן את לב אברהם. ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל שמבאר מה הוא אחר הדברים האלה, ובתרגום ירושלמי כתב וה' מנסי ית אברהם בנסיונא עשיראה. אך אפשר לפרש ג"כ נסיון מלשון "נס להתנוסס", שנשאו ורוממו, והעלהו במעלה גדולה, וכמו שפירש"י ז"ל על הפסוק (שמות כ, יז), כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ע"ש.

על הזהירות בחינוך הילדים

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:57:23 +0000

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק, וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וגו': (כא, ט-יד)

הולך את חכמים יחכם

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:56:04 +0000

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט: (יט, כט)

ראינו כי הצלת לוט באה לו בזכות דודו, אברהם אבינו ע"ה. ואין המכוון שנשאו לו פנים מן השמים רק משום שהיה קרובו של אברהם. אמנם הטעם האמיתי הוא, מפני שלוט היה הולך עם אברהם ולמד ממעשיו, ואפילו שלמד רק מעט ממעשיו, בכל זאת, הושפע לטובה, כאדם שנכנס לחנותו של בשם שאפילו אם יצא כלעומת שבא, בכל זאת נדבק בו מן הריח הטוב.

אור וחושך משמשים בערבוביא אצל לוט

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:53:37 +0000

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה, וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין, וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: (יט, א-ג)

אנשי סדום היו מצדיקים את מעשי הרשע שלהם בכל מיני תירוצים ודרכים, ולכן לא יכלו לשוב בתשובה

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:51:39 +0000

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (יח, כ)

מקצת ממעשיהם הרעים של אנשי סדום ועמורה, יכולים אנו ללמוד מהתנהגותם עם לוט, בעת שאירח את המלאכים בביתו, שכל אנשי העיר צרו על ביתו כמבואר בפסוקים (בראשית יט, א-ט). וביתר שאת רואים אנו בגמ' דסנהדרין (קט, ב), מעשה מזעזע בההיא רביתא, דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, אגלאי מילתא, שפיוה דובשא, ואוקמוה על איגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה, והיינו דכתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה, ואמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה (תרגום: מעשה היה בסדום בנערה שנכמרו רחמיה על עני ונתנה לו פת ועשתה זאת בהחבא שהטמינה את הפת תוך כד מים ובעת שיצאה לשאוב נתנה לו את הפת בלא שישגיחו בה, ואנשי סדום היו תמהים על העני הזה שלא מת ברעב, והשגיחו אחריו, ואז ראו את מעשה הנערה, לקחוה וסכו אותה בדבש ושמו אותה על חומת העיר ובאו דבורים ועקצוה ואכלוה עד שמתה, וזוהי זעקת סדום, זעקת הנערה מסדום במיתה האכזרית שגזרו עליה).

רחמנותו של אברהם אבינו על אנשי סדום

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:48:51 +0000

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה, וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה', וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע, אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט,

לימוד מוסר מתוך התבוננות בעונשי הרשעים

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:47:23 +0000

וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: (יח, יז-יט)

לכאורה צריכים להבין מה הקשר בין הדברים, ומה שייכות יש בין הענין שאברהם יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ובין הצורך להודיעו את משפט סדום ועמורה. והנה מדברי רש"י משמע שבגלל שהוא עתיד לצוות את בניו ואת ביתו על דרך ה', על כן הי"ת אוהבו ומחבבו, וזהו לשון ידעתיו לשון חיבה, ועל כן צריך אני להודיעו.

הכנסת אורחים של אברהם אבינו

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:45:08 +0000

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ, וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (יח, א-ח),

"חסד לאברהם"

masilaty@gmail.com (avi) — Wed, 27 Jun 2012 20:43:11 +0000

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ, וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (יח, ב-ח)