הנה משמעות הכתוב שהשבועה היתה גם על פקד יפקוד ולא רק על והעליתם את עצמותי מזה אתכם. והנה צריך להבין מה שבועה יש על ענין פקוד יפקוד. ועי' בדעת זקנים מבעלי התוספות מה שכתבו בזה.

אפשר לפרש את הפסוקים הללו על דרך המוסר, שבאו ללמדנו על חינוך הילדים. שעל האב להעמיד לפני בניו את הדמות של הסבא קדישא, שישאף לעלות ולהתעלות, ולהתגדל בדרכו של הסבא קדישא. וזהו שתרגם אונקלוס, ורבי יוסף, היינו שיוסף גידל את בניו ונכדיו וניניו, ודמותו הקדושה היתה חופפת עליהם כל היום, על דרך מה שנאמר (דברים לב, ז), שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

בתרגום יוב"ע איתא, ואתון חשבתון עלי מחשבין בישין, דמא דלא הוינא מסתחר עמכון למיכל מן בגלל דנטיר לכון בבו הוא וכו'. והיינו שיוסף לימד זכות על אחיו, שחשבו עליו מחשבות רעות לומר, שמה שלא היה מיסב ואוכל עמהם בהיותו בבית אביו הוא מפני שהיה שונא אותם. ויוצא לפי זה דיוסף לימד זכות על אחיו במה שמכרוהו ודן אותם כשוגגים, והמשיך וביאר להם שלא היה מיסב עמהם מפני שאביו קרא לו, וכיבוד אב עדיף, ולא מפני שהיה שונא אותם.

כתב רש"י ז"ל, ברכות שדים ורחם - ברכתא דאבא ודאמא. כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את הרחם שלהן להפיל עובריהן. ע"כ.

ורש"י ז"ל כתב, הנותן אמרי שפר - כתרגומו, דבר אחר על מלחמת סיסרא נתנבא, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' (שופטים ד, ו), והלכו שם בזריזות וכן נאמר שם לשון שלוח, בעמק שולח ברגליו (שם ה, טו). הנותן אמרי שפר. על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו, על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה במסכת סוטה (יג, א). ותרגומו, יתרמי עדביה, יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח. וכ"כ הראב"ע ז"ל. ע"ש.

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב, בעת שראה יעקב בנבואה את תשועת גדעון בן יואש, ואת תשועת שמשון בן מנוח, שעומדים להושיע את ישראל, אמר, לא לישועת גדעון אני מצפה, ולא לישועתו של שמשון אני אקוה, כי ישועתם ישועת שעה. אלא לישועתך ה' אני מקוה ומצפה, כי ישועתך ישועת עולמים. וכעין זה הוא בתרגום ירושלמי שם.