וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף: (נ, כג)

אפשר לפרש את הפסוקים הללו על דרך המוסר, שבאו ללמדנו על חינוך הילדים. שעל האב להעמיד לפני בניו את הדמות של הסבא קדישא, שישאף לעלות ולהתעלות, ולהתגדל בדרכו של הסבא קדישא. וזהו שתרגם אונקלוס, ורבי יוסף, היינו שיוסף גידל את בניו ונכדיו וניניו, ודמותו הקדושה היתה חופפת עליהם כל היום, על דרך מה שנאמר (דברים לב, ז), שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

ובתרגום יוב"ע תירגם יולדו על ברכי יוסף, אתיילידו וגזרינון יוסף, והיינו שנימולו על ברכי הסבא שהוא שימש להם סנדק. וכן כתב בפירוש יונתן שם שיש לפרש בזה ב' פירושים, או שיוסף מל אותם על ברכי הסנדק, אי נמי שיוסף היה הסנדק. ע"ש. והרי יש לנו מקור לסנדקות ושיש לכבד את הסב בסנדקאות, ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד, כג).

[א"ה - לענ"ד יש לפרש בדברי תרגום יוב"ע, שיוסף היה גם הסנדק וגם המוהל, דהא בקרא כתיב יולדו על ברכי יוסף, ובזה כבר נזכר ענין סנדקאות. אמור מעתה שבתרגום יוב"ע הוסיף דיוסף נמי גזרינון, והיינו שהיה גם סנדק וגם מוהל, וזה מתאים מאד ליוסף שמדתו יסוד. ועי' בספר אות חיים ושלום לאדמו"ר ממונקאטש ז"ל בענין מוהל וסנדק יחד אי יש לחוש בזה לאין עושין מצוות חבילות חבילות, והאריך בזה, והעלה דשרי להיות מוהל וסנדק גם יחד. ע"ש. וכן שמעתי ממרן הגרע"י נר"ו לפני שנים רבות שכן נראית דעתו להלכה.

או יש לומר דהנה עיקר מעלת הסנדק היא משום דהוא מסייע במילה במה שאוחז בתינוק בידיו והוי כמל בעצמו, וזה שכתב יוב"ע וגזרינון יוסף. והיינו שהיה סנדק, ודו"ק. יבח"ר].