נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר: (מט, כא)

ורש"י ז"ל כתב, הנותן אמרי שפר - כתרגומו, דבר אחר על מלחמת סיסרא נתנבא, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' (שופטים ד, ו), והלכו שם בזריזות וכן נאמר שם לשון שלוח, בעמק שולח ברגליו (שם ה, טו). הנותן אמרי שפר. על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו, על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה במסכת סוטה (יג, א). ותרגומו, יתרמי עדביה, יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח. וכ"כ הראב"ע ז"ל. ע"ש.

ורבינו יעקב בעל הטורים כתב, הנותן אמרי שפר, על שם ותשר דבורה. "אמרי שפר" בגימטריא שיר ושבחה. "אילה שלוחה הנותן אמרי שפר" בגימטריא "ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא". עכ"ל. והוא פלא.

ואגב אורחא למדנו את חשיבות השיר והשבח לחי העולמים, בעת שהם יוצאים בטהרה מהמית הלב והנפש, להודות להלל ולפאר לשמו יתברך, על ישועותיו, טובותיו, ונפלאותיו, שבכל עת ובכל שעה עמנו. עד כמה רמה מעלתם בקודש, עד שיעקב אבינו בשעת רעוא דרעוין, בעומדו לעלות לשמי רום, ומברך את בנו נפתלי, הריהו מזכיר "אמרי שפר". שעתידין לצאת מבני נפתלי אחר שנים רבות, דבורה וברק בן אבינועם שעתידין לשיר ולזמר לפני הי"ת, ויעקב אבינו ראה כבר בעת ההיא עד מה גדלה שירתם ועד כמה היא פועלת את פעולתה בעולמות העליונים.

ומינה ילמד האדם כמה עליו להזהר משירים תפלים, כי זה לעומת זה עשה אלהים, כי כשם שגדול כח השירה להעלות את האדם ולזככו ולטהרו ע"י הדבקות שישיג מן השיר, כן ביד השירים הטמאים לטמאו ולהורידו לבאר שחת רח"ל, והריהו פוגם בעלמות העליונים כשמשורר לדברי הבל ורעות רוח רח"ל.

כי ידוע שכל דבור שיוצא מן הפה כחו גדול עד מאד, כמו מי שמוציא מפיו דבורי תורה ותפלה לחי העולמים, והמה דברים העומדים ברומו של עולם. ולעומתם לשון הרע שיוצא מן הפה שקול כנגד ג' עברות החמורות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים (ראה ערכין טו, ב), וכן ניבול הפה מטמא את כל הגוף. כי מדיבורי נבלה יוצאת אש אשר עד אבדון תאכל, כי בעון נבלות הפה בחורי ישראל מתים כאשר אמרו רבותינו (שבת לג, א וע"ע כתובות ח, ב). והוא הדין והוא הטעם נמי בשירה, כי אם היא לכבוד הי"ת, הריהי מרוממת את האדם עד לרוח הקדש, ואם ח"ו היא שירה של הבל הריהי מורידה את האדם לשפל המדרגה.

והי"ת יעזרנו שיהא כל דיבורנו בקדושה ובטהרה, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, אכי"ר.