לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה': (מט, יח)

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב, בעת שראה יעקב בנבואה את תשועת גדעון בן יואש, ואת תשועת שמשון בן מנוח, שעומדים להושיע את ישראל, אמר, לא לישועת גדעון אני מצפה, ולא לישועתו של שמשון אני אקוה, כי ישועתם ישועת שעה. אלא לישועתך ה' אני מקוה ומצפה, כי ישועתך ישועת עולמים. וכעין זה הוא בתרגום ירושלמי שם.

ועיין בדברי הרמב"ן ז"ל שהם כמשלימים את הדברים הנ"ל. שכתב, וז"ל, לישועתך קויתי ה', לא היה בכל שופטי ישראל מי שנפל ביד אויביו זולתי שמשון שהוא הנחש הזה, כדכתיב (שופטים ב, יח), והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט והוא היה האחרון לשופטים, כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם, ובימיו מלכו המלכים, וכאשר ראה הנביא את תשועת שמשון כי נפסקה, אמר לישועתך קויתי ה', לא לישועת נחש ושפיפון [אני מקוה], כי בך אושע לא בשופט, כי תשועתך תשועת עולמים. ע"כ.

ואפשר לומר עוד דכשראה יעקב את שמשון ואת גבורתו הגדולה, אמר לישועתך קיויתי ה', לומר, דאל יתלה האדם את הצלחתו בכחו ובגבורתו, כי לא בכח יגבר איש (ש"א ב, ט).

כי כמה גבורים גבורתם נשתה (ראה ירמיה נא, ל), וכמה חכמים ונבונים הושבה דעתם אחור, וכמה עשירים אבדו את ממונם והיו נצרכים ללחם. כי לא לחכמים לחם ולא לקלים המרוץ ולא לגבורים מלחמה (ראה קהלת ט, א). ונאמר (ירמיה ט, כב-כג), אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי.

אמנם בשעת גבורתו של אדם קשה לו לחשוב על כל זה, ולזה הדגיש יעקב אבינו לשמשון ולכל באי עולם, שלא יקוו לגבורתם, ולא ישענו אל בינתם, ולא יסמכו על עושרם, אלא לישועתך קיויתי ה'.

ושוב מצאתי לרבותינו בעלי התוספות בספר דעת זקנים שכה כתבו, לישועתך קויתי ה' - כיון שראה יעקב אבינו את גבורת שמשון אמר אע"פ שזה גבור נוצח, אין נכון להתהלל בגבורתו. וכן מצינו בשעה שנתהלל אמר (שופטים טו, טז), בלחי החמור הכתי אלף איש, מיד ויצמא מאוד (שם שם, יח), עד שהודה ואמר (שם), ה' אתה נתת ביד עבדך את התשועה וגו', שהודה שאין הגבורה רק מהשם לבדו, והדא הוא דכתיב (לעיל מט, יז), יהי דן נחש עלי דרך, ואפילו הכי, הגבורה והנצוח להקב"ה, כדכתיב לישועתך קויתי ה'. ע"כ. והדברים נפלאים ומלמדים.