וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: (מה, כח)

כתב הרשב"ם ז"ל, וז"ל, ואני הצעיר שמעתי, רב עוד יוסף בני חי, אתם אומרים עוד יוסף חי, וכי הוא מושל, רב לי במה שהוא עדיין חי אפילו אינו מושל, אלכה ואראנו בטרם אמות וכו'. עכ"ל.

ואולי זו היא כונת רבינו הראב"ע ז"ל (שם), שכתב, רב עוד יוסף, רב לי זאת השמחה. עכ"ל. דאפשר שבא ג"כ להדגיש שיעקב אומר שדי לו בשמחה זאת שבנו עדיין חי. וכמ"ש הרשב"ם ז"ל.

ויומתק עפ"י מה שאמרו רבותינו שכשבאו האחים לבשר לאביהם שמצאו את יוסף, נתנו לו את הסימן שאמר להם יוסף, והם הלכות לויה ועגלה ערופה שלימדו יעקב אבינו בעת שנפרד ממנו. ובנוסף לזאת ראה יעקב את העגלות אשר שלח יוסף (בראשית רבה צד, ג ושם צה, ג וראה תנחומא ויגש פי"א).

ולפי זה יש לפרש דהכי אמר יעקב אבינו ע"ה אל בניו, אתם אומרים לי שיוסף בני חי והוא מושל בכל ארץ מצרים וכו', אך כל זה איננו שוה לי, אם ח"ו אינו הולך בדרך שהדרכתיו מיום לידתו, והשקעתי את כל כחי בחינוכו, כדי שימשיך בדרך אבותי אברהם ויצחק. וכבר דרשו חז"ל (ב"ר פד, ח), על הפסוק (בראשית לז, ג), כי בן זקונים הוא לו, שכל מה שלמד יעקב אבינו ע"ה משם ועבר מסר לו ליוסף. וכדתרגם אונקלוס (שם), ארי בר חכים הוא ליה. אך כאשר ראה יעקב את העגלות ומסרו לו את הסימן שמסר בזמנו ליוסף, אז ידע והבין שיוסף נשאר באמונתו ותומתו עם ה' אלהיו, והוא שומר את מסורת אבותיו, כאשר היה עוד בבית אביו, ולא נבהל בזמן העבדות, ולא זחה דעתו עליו מן המלכות, אז שמח יעקב ולבו רחב בקרבו, ויאמר ישראל "רב עוד יוסף בני חי", היינו, חי בתורתו וחי ביראתו, שזו היא החיות האמיתית, כי הם חיינו, וחי בהם. ובזה היתה שמחת יעקב שלמה, ותיכף אמר אלך ואראנו.