וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וגו': (מה, יג),

שמעתי באומרים לי שהגר"א ז"ל אמר, שבכל מקום שכתוב בתנ"ך, כבוד מלא וא"ו, אות הוא שמדובר על כבוד הי"ת או על כבודה של תורה, כגון, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לה), וכבד בלא וא"ו, רומז על הצלחות העוה"ז, וכמו שאמרו בני לבן על יעקב אבינו ע"ה (בראשית לא, א), ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה. וכונתם לצאן ולבקר ושאר קניני העוה"ז, וע"כ חסר שם אות וא"ו, (וראה מנחת שי במדבר יד, כא).

והרה"ק מקאמרנא ע"ה בספר היכל הברכה פירש את מאמר יוסף לאחיו (בראשית מה, יג), והגדתם לאבי את כל כבודי בארץ מצרים, תיבת "כבודי" מלאה וא"ו ללמד, שנתמלא הכבוד מן יוסף צדיק יסוד עולם, ואין בכל התורה כבוד אדם מלא חוץ מזה. ע"ש. וראינו שאין ענין הכבוד ההוא כבוד גשמי, אלא כבוד מסטרא דקדושה, שבא ליוסף מחמת קדושתו וצדקתו.

וכבר כתבתי בכמה מקומות (ראה בהקדמת שמע שלמה ח"א ובספרנו זה פרשת וישב מאמר ב), שהאות וא"ו היא בחינת התורה הקדושה, והיינו, כשהכבוד מחובר לתורה הקדושה, אז יש בו וא"ו, ואם נחסר ממנו אות וא"ו סימן מובהק הוא שלא מדובר בכבוד תורה ובכבוד אמת, אלא בהבלי העולם.

ובאמת לא האמין יעקב אבינו לבניו שיוסף עודנו חי, עד שמסרו לו דברי תורה שלמד עם יוסף בעת פרידתו ממנו, כדכתיב (בראשית מה, כז), וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם, וירא את העגלות וגו', ופירש"י ז"ל, סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה. וזהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה. עכ"ל. ומקור דבריו בבראשית רבה (צד, ג ושם צה, ג וראה תנחומא ויגש פי"א).

נמצא שעיקר הדבר שרצה יוסף שיגידו לאביו היא התורה הקדושה שלמד עמו ולכן נאמר פה והגדתם לאבי את כל כבודי וכבודי מלא וא"ו.

[א"ה - עוד יראה בהקדים דברי הרה"ק מוהר"ן מברסלב בספר לקו"מ (ח"א סי' יא), שכתב שם בענין הכבוד האמיתי ותוך הענין כתב, וכבוד בשלמות, אינו כי אם על ידי וא"ו שימשיך לתוכה, כי בלא וא"ו נשאר כבד פה (שמות ד, י), ועל ידי וא"ו הוא בבחינת (תהלים ל, יג), "כבוד ולא ידם", כי כל מקום שנאמר וא"ו, הוא מוסיף כמו שאמרו רבותינו בפסחים (ה, א), שהוי"ו ענינו הוספה, והוא בחינת תוספת דקדושה, והיינו דשמירת הברית נצרך לה גדרות ותוספות דקדושה, והיינו מאמרם ז"ל, כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה כד, ו וכ"ה בילקו"ש סדר קדושים רמז תרא), כי זה תלוי בזה, גאות וניאוף, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה ד, ב), על פסוק (משלי ו, כו), ואשת איש נפש יקרה תצוד, והאריך שם בענין ע"ש בצוף נועם דבריו. וא"כ יוצא שהשומר אות ברית קודש זוכה לכבוד.

ולכן מצינו ביוסף הצדיק דנטיר אות ברית קיימא קדישא, דלו יאה ולו נאה שיהיה נאמר בו והגדתם לאבי את כבודי מלא וא"ו, וביקש יוסף הצדיק שיאמרו השבטים ליעקב אביהם שיוסף שמר ברית קודש בהיותו במצרים ולכן זכה לכבוד מלא, ודו"ק. יבח"ר].