וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו, עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים, גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: (לב, יג-טו)

כתב ר"י בעל הטורים וז"ל, עזים מאתים, כל תיבה של זה הפסוק מסיים במ"ם. וכן פסוק ומנחתם ונסכיהם (במדבר כט, לג). שבשביל הבהמות ששלח לעשו והם תק"ן בהמות, ולא סמך על הבטחת הקב"ה, הוצרכו בניו להביא תק"ן קרבנות בשנה, כדמפרש בפרשת פנחס. והם ח' ממי"ן וכנגדם מלכו ח' מלכים באדום לפני מלוך מלך בישראל. ע"כ. ונראה שהבין שהגמלים המניקות ובניהם עולין יחדיו למנין שלשים, ולכן יצא לו מנין תק"נ.

ואולם רבינו בעל אוה"ח הקדוש כתב, שמעתי ממורי זקני זצוק"ל (הוא רבינו חיים ן' עטאר הזקן ז"ל), שנתכוין יעקב בחשבון ששלח מהבעלי חיים כחשבון שעיר שעולה כמנין תק"פ (580). עזים ורחלים ארבע מאות וארבעים, וגמלים שלשים עם בניהם, הם ששים, הרי חמש מאות, פרות ופרים חמשים, ואתונות ועירים שלשים הרי (חמש מאות ושמנים שהם), "תקף", לשבר תקפו. עכל"ה.

הרי לנו שהרב ז"ל מפרש גמלים מניקות ובניהם שלשים, כלומר שלשים מהמניקות ושלשים מהבנים שלהם, שעולים ביחד לששים.

ובזה יובן ענין שעיר המשתלח לעזאזל המדברה, שכנגדו שלח יעקב מנחה חמש מאות ושמנים בעלי חיים לעשו, שהוא כמנין שעי"ר, ושלח שעי'ר לשעי'ר, כי עשו איש שעיר (בראשית כז, יא), ובכל ר"ח גם כן מקריבים שעיר כדכתיב (במדבר כח, טו), ושעיר לכפר. ועוד אמר לו להלן (בראשית לג, יד), עד אשר אבא אל אדוני שעירה. ואמרו רבותינו (ב"ר עח, יד והוב"ד ברש"י בראשית שם), שיעקב לא הלך לשעיר, ואימתי ילך, בימי המשיח שנאמר (עובדיה א, כא), ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ולכן הכין יעקב מנחה לאחיו שיש בה תק"פ בעלי חיים, כדי להכניעו באותו תוקף שלו, ואין הדין נמתק אלא משורשו (ראה ע"ח שער י"ג פי"א ושעה"כ דרושי העמידה דרוש ה' ובלקוטי תורה פרשת וישב ופע"ח שער השופר פ"א).

* * *

יעקב שלח לעשו אבנים טובות ומרגליות

עוד אמר, ויקח מן הבא בידו מנחה, וכתב בעל הטורים, ששלח לו אבנים טובות שאדם צוררן בידו. "מנחה" בגימטריא "אבנים", עכ"ל. וזכורני שבפירוש הקצר של הראב"ע ז"ל כתב ששלח לעשו מת ורגליו בתוכו. והוא מרגליות. כי "מרגליות" תחילת המלה וסופה הוא "מת" ובאמצעה הוא "רגליו", ודו"ק.