וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם וגו': (לב, ג)

הנה כל ימיו של יעקב אבינו ע"ה היו רצופים מאבקים קשים ומרים, עד שקרא על עצמו (ראה ב"ר פד, ג), את מאמר הכתוב (איוב ג, כו), לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, ובהיותו לפני פרעה אמר (בראשית מז, ט), מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם. והנה עתה יעקב עומד ניצב בפני שני מאבקים קשים, המאבק עם אחיו עם עשו, וקדם לו המאבק עם המלאך שהוא שרו של עשו.

והנה מצינו הבדל גדול בגישתו של יעקב אבינו לכל אחד משני המאבקים הללו, שכן לקראת המאבק עם אחיו עשו, הכין יעקב את עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה (רש"י בראשית לב, ט), והתורה גילתה לנו מפורשת רק את הכנת הדורון שהכין יעקב, ורואים באיזה דקדוק נפלא הכין את הדורון, הכל במספר ובחשבון, ומצינו לו ששם ריוח בין עדר ובין עדר, והכין את שלוחיו מה יאמרו לעשו, והוא הולך אחר המנחה, עד שממש לא דילג על שום פרט ולו הקטן ביותר, ואם בדורון נהג כך, צא וחשוב איך היתה הכנת המלחמה, ובאיזה דקדוק נפלא, ומן הסתם עשה את כל הכנותיו בחכמה בדעת ובתבונה. ומי יוכל לתאר כמה השקיע אבינו הזקן בהכנת התפלה לעת כזאת.

ואולם במאבק עם המלאך לא עשה שום הכנה, לא גדולה ולא קטנה, אלא מיד נאמר (בראשית לב, כה), ויאבק איש עמו, עד עלות השחר ולא נזכרה שום הכנה למאבק הזה כלל ועיקר.

והנראה בזה בס"ד, דהמאבק עם המלאך שרו של עשו, שהוא גם שר של סטרא אחרא, הוא היצה"ר והוא השטן (ראה ב"ב טז, א), הוא מאבק הכרחי ואין אפשרות להפטר ממנו, כי לכך נוצר האדם להאבק עם יצרו, ולעבוד את יוצרו מתוך בחירה חפשית, והשטן הוא היצה"ר נברא לצורך הנהגת העולם, כי הי"ת יוצר אור ובורא רע (ראה ישעיה מה, ז), וזה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז, יד). ואעפ"י שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לשחוט את היצה"ר (ראה סוכה נב, א), מכל מקום, לעת עתה יש בו צורך לעולם. והיצר לפתח חטאת רובץ (בראשית ד, ז), ומיום שנולד האדם הריהו נולד אל תוך המאבק הזה, ולא נפטר ממנו עד זיבולא בתרייתא ועד בכלל, ואין ענין מיוחד להתכונן אליו במיוחד לעת הזאת, כי הוא מאבק תמידי שאינו פוסק לעולם, ונאמר (קהלת ט, ח), בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. אך אין צורך בהכנה מיוחדת לענין זה, אלא מיד החל המאבק, "ויאבק איש עמו".

אבל המאבק עם אחיו עשו אינו הכרחי, אלא שהלכה היא שעשו שונא ליעקב (ראה ספרי בהעלותך פיסקא יא ותנחומא שמות פכ"ז), ומבקש את נפשו לקחתה, ומלחמה זו היא מלחמה מיוחדת, וראה יעקב אבינו צורך מיוחד להתכונן אליה, ובפרט שעשו היתה לו טענה חזקה נגד יעקב, דמה לו ליעקב ולברכות ולכל עניני העוה"ז, כי הרי מכבר חלקו ביניהם עוד בהיותם בבטן אמם, ויעקב לקח לו העוה"ב ועשו לקח את העוה"ז לחלקו ונחלתו (כמבואר בתנדא"ז פי"ט וראה מש"כ לעיל פרשת וישלח מאמר ב). ועשו תמה איך יעקב אומר (בראשית לב, ו), ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. וידוע שחקרו הקדמונים ז"ל (ראה בספר נפש חיים למרן החבי"ף מערכת היו"ד אות נ' שהביא קושיא זו והביא ע"ז ששה עשר תירוצים), איך מותר לנו ליהנות מהעוה"ז, והרי הוא חלקו של עשו, ותירצו דכיון דכתיב (ירמיה לג, כה), אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, נמצא שע"י לימודנו אנו מקיימים את העולם, ובלעדינו אין קיום לא לגוים ולא לעולם, ואנו נצרכים לקבל כדי חיותינו מן העולם כמאמרם ז"ל (אבות ג, יז), אם אין קמח אין תורה, ע"כ מותר לנו לקחת קיומנו מהעולם, כי בודאי ניחא להו לגוים לו חכמו ישכילו זאת, להבין שזה הקיום של העולם (ונתבאר עוד לעיל פר' וישלח מאמר ב). והנה עשו בא להלחם ביעקב בהיותו מצויד בטענה חזקה, שהעולם הוא עולמו שלו, ואין ליעקב שום חלק וזכות בו.

ויעקב ע"ה הכין עצמו לדורון, היינו לפייס את דעת עשו, כדי שיהיה מוכן להטות אזן ולשמוע את דבריו של יעקב, וכמובן הכין עצמו גם לתפלה כדי שאויבו עשו ישלים עמו, ובנוסף לזה עוד הכין את עצמו למלחמה, למקרה שבו יעמוד עשו בעקשנותו וירצה להלחם. כי האדם הוא בעל בחירה חופשית, ויכול לבחור ברע בדוקא, ע"כ התכונן יעקב אבינו גם למלחמה עם עשו לעת הצורך.

ואולי משום כך אמר יעקב לעשו עם לבן גרתי (בראשית לב, ה), ומילת גרתי הוא תרי"ג, לומר, כי תרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשי לבן הרעים (רש"י שם). ואמר יעקב את כל זה לעשו, כדי שיבין מדוע יש לו שור וחמור, וביקש להראותו כי על ידו מתקיים העולם, ולכן בדין הוא שיטול שכרו, וחלקו הוא נוטל. ובלעדי זה אין לו מובן, מה יוצא ליעקב אבינו במה שהוא מספר לעשו שהוא שמר את תרי"ג מצות בהיותו אצל לבן.

והקב"ה סייע ביד יעקב אבינו והכניע את לבו הערל של עשו, ונמלא לבו באהבה ליעקב, ואע"פ שהלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, מכל מקום נכמרו רחמיו על יעקב באותה שעה ונשקו ליעקב ובכה על צואריו (ראה ספרי בהעלותך פיסקא יא ותנחומא שמות פכ"ז).