וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (כח, כ-כב)

הנה העולם רגילים לפרש, לחם לאכול וגו', כלומר, שתתן לי לחם, וגם תתן לי את הבריאות שאוכל לאוכלו, וכן תן לי בגד, ולא שיהיה מונח בארון, אלא שאוכל ללבוש את הבגדים שתתן לי, ולצאת ולבא, והוא נכון ויפה.

ועוד יש לומר, לחם לאכול, לא בשביל להרבות תאוות ותענוגות, רק לחם לאכול, כדי להתקיים, ועל דרך אומרם (אבות ו, ד), פת במלח תאכל. וכן בגד ללבוש, ולא מעבר לזה, אלא רק בגד שיוכל ללובשו כדי לצאת ולבא בין האנשים.

ועוד מלמדנו הכתוב, כי גם כשמתפלל על דברים גדולים, כמו כאן שהקדים ואמר, אם יהיה אלהים עמדי וגו', היינו שביקש מהי"ת והתפלל שינצל מאויביו מבקשי נפשו. ובכל זאת גם על הדברים הקטנים ביקש, לחם לאכול ובגד ללבוש. ומזה ילמד האדם לבקש על כל דבר ודבר, כדי לקבוע בלבבו שגם הדברים הקטנים ביותר באים רק מאתו יתברך.

ועוד השלים יעקב את תפלתו באמרו, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלהים. שנראה שגם זה מן התפלה, שיזכה לשוב לבית אביו ויזכה להמשיך בעבודת ה', והנדר מתחיל בפסוק הבא, והאבן הזאת וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, והיינו שלעולם אדע שהכל משלך.