וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: (כה, יט)

ופירש רש"י ז"ל (שם), שהיו ליצני הדור אומרים, מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהיתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק. וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק. עכ"ל (ומקור הענין במדרש תנחומא פרשת תולדות).

והנה לכאורה הסמיכות שהיתה בין לידת יצחק ליציאת שרה מבית אבימלך, היא היתה המשענת עליה נשענו אותם ליצנים בליצנותם, עד שאמרו מאבימלך נתעברה שרה.

וצריכים אנו להבין פשר ענין זה, דהנה אחר שנים רבות כל כך שלא נפקדו אברהם ושרה בבנים, ועלה לרצון לפניו ישתבח שמו, לפקוד אותם ברחמים ליתן להם בן לשמח את נפשם, א"כ למה פקדם בסמוך ממש ליום שיצאה שרה מבית אבימלך, והיה לו לפקוד את שרה זמן מופלג אחר שיצאה מבית אבימלך. וזאת, כדי שלא יהיה פתחון פה לליצנים, והוא יכול על כל ובידו הכל, ויכול להקדים או לאחר כל ענין, ואין ספק דהכל נעשה במיוחד שיהיה סמוך זה לזה, ומה הטעם לזה, לגרום להם שיהיו לשיחה בפי הבריות.

ואין לומר דהקב"ה לא חשש לליצנות אנשי הדור ההוא, דהא חזינא דהקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, כדי שיעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק, ולמה יש צורך כלל בעדות זו, והרי היה יכול למנוע את ליצנותם מעיקרא, ע"י שישים ריוח בין יציאתה מבית אבימלך, לבין פקידתה של שרה. וכנ"ל. ולא יצטרך אח"כ לצור את פניו של יצחק כפניו של אברהם.

והנראה בס"ד, בהקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח, ב וב"ר ח, ד), על הפסוק (בראשית א, כו), ויאמר אלהים נעשה אדם. ועיין שם בדברי רש"י שכתב, וז"ל, אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן, ואם כתב אעשה אדם לא למדנו שהיה מדבר עם בית דינו, אלא עם עצמו, ותשובתו כתובה בצדו, ויברא את האדם ולא כתיב ויבראו. ע"ש.

ובמדרש (ב"ר ח, ח), אמרו, בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר, ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים אתמהא, אמר לו, כתוב, והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקב"ה, משה! האדם הזה שבראתי לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת.

וראיתי בספר מכתב מאליהו להגה"צ מהר"א דסלר זצ"ל (ח"א עמ' , מאמר עכובים כלליים לתשובה), שהקשה על הלשון הנזכר במדרש "הרוצה לטעות", דאם הוא טועה אין זה רצון, ואם האדם רוצה א"כ אין זו טעות. והסביר את הענין כדלהלן: שאם רואים שאדם טועה בדבר שהוא ברור כל כך, ומפורש כמה פעמים בתורה, צריך לדעת שיש לו רצון למחשבה זו של הטעות, והרצון הזה בא מתוך כפירה ואפיקורסות, ומחפש במה ליתלות, ועל כן אין זו טעות רגילה, אלא טעות הנובעת מהרצון הטמון בלבו פנימה. כי הנה יש מקראות מפורשים למאות המעידים על יחודו ית', וגם באותו הפסוק ולפניו מפורש יחודו יתברך, בתחילה כתיב בראשית ברא אלהים, וכמה פעמים כתוב ויאמר אלהים, וגם בזה כתוב ויאמר אלהים, ואח"כ בפסוק שאחריו ממש כתיב, ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו' "ויברא" בלשון יחיד. וכמו שכתב רש"י ז"ל עצמו ע"ז בסוף הדבור, וז"ל, ותשובתו כתובה בצדו ויברא את האדם, ולא כתיב ויבראו. עכ"ל.

ואדם זה נתלה בלשון זה של "נעשה אדם", ומתעלם מכל הפסוקים המפורשים, זה סימן שרוצה לטעות. וגם כאן נשאלת אותה שאלה, למה הוצרך אח"כ לתת תשובה. והיה יכול לכתוב "אעשה אדם", ולא להניח מקום אפילו למינים ולכופרים הרוצים לטעות. ואם הוא בשביל ללמד דרך ארץ לגדולים שיתייעצו בקטנים, הלא הרבה דרכים יש לפניו ללמדנו דרך ארץ, מבלי להניח מקום לרוצים לטעות.

אלא יש כאן יסוד גדול, בהנהגת הבורא את עולמו, אשר יצר את האדם בצלמו, להיותו בחירי, שזה עיקר בריאת האדם וזו מעלתו. וקבע שהבחירה תהיה חופשית בידיו של אדם בכל עת ובכל ענין, עד שאפילו בתוה"ק הניח מקום לרוצים לטעות, כדי שיוכלו לחזק טעותם מדברי התורה עצמה, וכן היה דרכם של הרבה כופרים כידוע. והרוצה את האמת, הלא היא מפורשת פעמים אין ספור בתוה"ק, וכמו שכתב הנביא (הושע יד, י), "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". דאין הדרך קובעת אם יכשל בה, כי כל דרכי ה' ישרים בלי דופי ח"ו. רק הדבר תלוי באדם עצמו, אם צדיק הוא הריהו הולך ללא שום פגע. אבל הפושע נכשל ונתקל על כל צעד ושעל. כי בלבו שם אורבו, עד שאפילו בדבר כה יסודי כבריאת האדם, ניתן בו מקום לרוצים לטעות. וכן בכל פעם שהקב"ה עושה נס גלוי שהוא היפך הטבע, הריהו מניח בצדו מקום לרוצים לטעות ולהכחיש. וזאת, כדי לשמור על הבחירה שלא תישלל מן האדם, בראותו את הנס הגלוי, ויתחיל לעבוד את הי"ת מכח הנס, ואין זו המטרה שלשמה נברא האדם, אלא רצונו יתברך שהאדם יעבוד אותו, מתוך החלטה פנימית הנובעת מתוך בחירה חופשית. עד שאפילו בנס קריעת ים סוף שהוא הנס הגלוי הגדול ביותר, נשאר מקום לטועים ומצאו להם יסוד לטעותם, כאשר יעויין בדברי רבינו אברהם אבן עזרא ז"ל (שמות יד, כז), על קריעת ים סוף, מ"ש בשם חוי הכלבי ישתחקו עצמותיו והפריך את דבריו. וגם בזמנינו, קמו חכמים בעיניהם לשלוח יד בקדשי ישראל, וגם על כל הניסים שנעשו לישראל פערו את פיהם בבלי חוק להכחיש ולסלף את הידוע והמקובל. והשאלה המתבקשת מאליה היא, מדוע לא עשה הבורא נס שיהיה כל כך ברור, עד שלא יוכלו לעשות בו שום פירושים ועיוותים, באופן שלא ישאר שום מקום לטעות ולסילוף. אמנם התשובה לזה ברורה, כי אדרבא זהו רצון הי"ת, ומאתו היתה זאת, שישאר מקום לרוצים לטעות, כדי שהבחירה תשאר בידי האדם על כנה בכל תוקפה והדרה, כי זה כל האדם.

והוא הדבר אשר היה גם בענין זה של אברהם אבינו ע"ה, אשר כל ימיו היו קדש לעבודת הי"ת, והיה מקרב נפשות לאמונה בהשגחתו יתברך, וקירבם ע"י הכנסת אורחים, וע"י שהיה מקהיל קהילות ברבים ומלמדם את דרכי ההשגחה וכו', והנה הי"ת עושה לו ולשרה אשתו נס גדול כל כך, לפקדם בבן בימי זקנתם, כשאברהם בן מאה שנה ואשתו בת תשעים שנה, והדבר בודאי היה נותן הד גדול אצל כל אלו שנתקרבו ע"י אברהם אבינו ע"ה, ועלולים היו להכריע בסוגית אמיתות הי"ת מתוך הנס שראו אצל אברהם אבינו ע"ה. ואם כי אמנם, אחת ממטרות הנס היא לעורר ולחזק את האמונה, אבל עם כל זאת אין הקב"ה מעונין בשלילת הבחירה לגמרי, אלא הוא משאיר מקום למי שמתעקש ורוצה לטעות, שיוכל לטעות. ואע"פ שהנס מספק חומר להתבוננות ולמחשבה, והמתבונן בחסדי ה', יכול להתחזק ולהפיק תועלת גדולה מזה. אבל על כל פנים זה יוצא מן הבחירה החפשית, והנס רק מעורר ומקרב את האדם לבוראו, אך לא נשללת מן האדם הבחירה.

ועל כן עשה הי"ת את נס לידת יצחק סמוך ליציאת שרה מבית אבימלך, ובזה נתן מקום לרוצים לטעות, שיוכלו לומר מאבימלך נתעברה שרה, ובזה מחלישים את השפעת הנס, ואלה שרוצים לטעות יוכלו להמשיך בקשיות עורפם כבתחילה. ואמנם הרוצים למצא את האמת ימצאוה, כי ישרים דרכי ה'. ובכדי שלא יצליחו אלה הליצנים להטעות גם את אלו שאינם רוצים לטעות, ויצא לעז ועקשות פה על יצחק ח"ו, לכך הי"ת צר את קלסתר פניו של יצחק דומים לשל אברהם. עד שהרואה אומר אברהם הוליד את יצחק.