וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וגו': (א, כו),

ויונתן בן עוזיאל תרגם, ואמר ה' למלאכיא דמשמשין קומוי דאיתברי ביום תנין לבריית עלמא נעביד אדם בצלמנא בדיוקננא וכו'. ורש"י ז"ל כתב, נעשה אדם, ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים, ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן וכו'. ע"ש.

והרב כלי יקר הביא את דברי הרמב"ן ז"ל, שהקדוש ברוך הוא אמר לארץ, נעשה אני ואת, כי הארץ נתנה יבול חומרה, כמו שנתנה לשאר בעלי חיים, והקדוש ברוך הוא נתן באדם את החלק הרוחני. ובצלמנו כדמותנו היינו שידמה לשניהם, בגופו לארץ, ובנשמתו לעליונים. ומ"ש כי בצלם אלהים עשה את האדם. לספר הפלא שבו נבדל האדם משאר בעלי חיים, ע"ש.

ועפ"י דבריו ז"ל נלע"ד לפרש את הפסוק בתהלים (תהלים סז, ז), ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים וגו'. דהיינו שיש כאן חלק לארץ שנותנת את יבולה ומספקת החומריות, כדכתיב (בראשית ב, ז), ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ואז האלהים יחננו ויברכנו, שהוא בחינת ויפח באפיו נשמת חיים (שם).

ורבינו עובדיה ספורנו ז"ל הוסיף, שיש באדם גם צד שדומה לבורא יתברך, במה שיש לו בחירה, וז"ל, כדמותנו, בענין המעשיות שידמה בם קצת לפמליא של מעלה, בצד מה שהם פועלים בידיעה ובהכרח. אמנם פעולתם היא בלתי בחיריית, ובזה לא ידמה להם האדם, ובקצת ידמה האדם לאל יתברך הפועל בבחירה, אמנם בחירת האל יתברך לעולם לטוב, לא כן הבחירה האנושית. יעו"ש.

ויש להאריך ולהעמיק בזה, והעולה מכל זה, שהקב"ה יצר את האדם בחכמה נפלאה, והיא ניכרת גם בצד הגשמי ממראה חילוק איבריו וגידיו, ומאופן פעולתם הפלאית, ומההשלמה שמשלימים זה את זה בתכלית הדיוק, והכל נעשה מאליו, בלי שאדם יטרח לחשב חשבונה של כל פעולה ופעולה, ולהוליכה, וליישב את כל הנדרש בכל עת ובכל שעה, וכמו שתקנו לנו חז"ל בחכמתם בנוסח ברכת אשר יצר, וסיימוה בברכת "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

ויותר ממה שאנו רואים באיברי הגוף ופעולותיו, יש מן החכמה והפליאה במחשבת האדם ובחכמתו ותבונתו, אשר מכיל במחשבתו אין סוף מן החכמות ומן הידיעות, והוגה וחוקר בהם, ונושא ונותן, ומשדד מערכות בענינים רבים ומגוונים, ממעשה שמים וארץ, ומן החכמות הרבות, ועוד ועוד, והכל בסדר מופתי דבר דבור על אפניו. ועוד, שיש בו נשמה דקדושה, אשר על ידה יעלה ויתעלה, וילך מחיל אל חיל בהשגות אלהיות, להתקרב לה' וליהנות מזיו אורו המופלא.

והכוחות הגשמיים כלולים מארבע יסודות, הלא המה, עפר, מים, אש, רוח. והמה מושכים אותו אל הגשמיות ותאוות העולם הזה והנאותיו על כל הכלול בהם לרבבי רבבות ענינים שונים ומשונים, לא הרי זה כהרי זה, ומרחיקים את האדם מן הקדושה ומן השפע האלהי, וככל שמעמיק לשקוע בעניני גשמיות, כך הוא מתרחק מן ההשגות הרוחניות, וכל מעשה של מילוי תאוותיו מוסיף נדבך המחזק ומעבה את החומה המפרידה בינו ובין קונו, ומתרחק מעט מעט ולא חלי ולא מרגיש, עד שיורד לבאר שחת רח"ל, ואחריתו מי ישורנו.

ועל זה נאמר (בראשית ב, כז), ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו. ותירגם יונתן ב"ע על זה, וברא ה' ית אדם בדיוקניה, בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמניא איברין, בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין, וקרם עלוי משכא (עור), ומלוי יתיה בסרא ודמא (בשר ודם). ונוסף על זה נתן הי"ת גדולה לאדם להיות מושל על דגת הים ועוף השמים כמו שנאמר (בראשית ב, כו-כח), וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'.

כי אעפ"י שגם האדם עפר מן האדמה כשאר היצורים, מ"מ הוא נברא בצלם אלהים, שהוא "הכח הבחירי", אשר ניתן לו לאדם בעת שנפח בו הי"ת נשמת חיים, ואשר בכח זה יכול למשול ולשלוט בכל הברואים והיצורים. והחשוב יותר, שבכחו זה הוא מסוגל להתגבר על כל יצריו ותאוותיו, ולהיות שורר בביתו ומושל בכל אשר לו, ולהפוך את כל איבריו וגידיו, להיות לו לעזר בעבודתו הגדולה לפני הקב"ה, וחכמתו ותבונתו ישמשוהו להשיג תורת אלהים חיים, ולחוקרה ולהבינה, כדי שיהיה דבק בה' ממש, ולא יסטה ימין ושמאל ממנו ח"ו, ותהי מעלתו עולה מעל מלאכים, שהם אמנם גבורי כח עושי דבריו, אבל הם משוללי הבחירה, אבל האדם בעל בחירה ויכול לבחור ברע, ולזה נמשכים כוחותיו הטבעיים, והוא כובש את כל חומריותו וגובר על רצונותיו, ומחזיק בצלם האלהים שבו, ועושה רצון יוצרו, וגורם שמחה לפני הקב"ה. וישמח ה' במעשיו.