בעהית"ש. ברביעי בשבת שמנה ועשרים יום בניסן התשס"ט

א.

אם יש חילוק בין חיידקים זעירים שאינם נראין אלא ע"י מכשיר מיקרוסקופ לבין תולעים קטנים מאד אשר אינם נראים אלא ע"י המיקרוסקופ הנ"ל

בתשובה הקודמת נשאלתי בענין התותים, והעליתי שהתולעים שאינם נראים לעין רגילה, אין להם דין תולעים ואין בהם איסור כלל, ורק כשיתפתחו ויגיעו לשלב שהם נראים בעין רגילה, אזי הם נחשבים לשרצים ורמשים שאסרה תורה.

וידידי הרש"ז ריוח שליט"א יו"ר המכון למצות התלויות בארץ והרב של מושב בית עוזיאל, שלח לי צילום של "קונטרס עין לא ראתה", מאת הרה"ג רבי ישראל דוד הלברשטאם זצ"ל מלונדון, והוא סובב הולך לדחות דברי כל המתירים בתולעים וחרקים שלא נראים, ויצא בכחא דאיסורא, ומפני שכתב סברות יפות לחלק בין חיידקים ומיקרו'ב, ובין התולעים הקטנים מאד שלא נראים בעין כלל, אבל סופם להתפתח ולגדול, וגם דן בדברי האחרונים כיד ה' הטובה עליו, עברתי על דבריו בעיון הראוי כדי לשוב ולבחון את אמיתות הענין, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כי תורה היא, ואני תפילתי לה' שלא יסיר מפי דבר אמת, ויכין צעדי להלך באמיתו לעד, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.

והנה הרב ז"ל הקדים שמתוך עיון בסוגיא זו ראה שגם הסברא המוזכרת באיזה מאחרוני זמנינו, שדבר שאינו נראה לעין אין בו איסור, ולדעתו סברא זו ליתא, וכתב: אמנם בזה איני אומר קבלו דעתי, כי סוף כל סוף סברא זו מוזכרת באיזה אחרונים, אבל אני לעצמי ברור לי שליתא לסברא זו, וכמו שהבאתי בתשובתי ראיות עצומות נגדה. וגם ביררתי שעיקר ההכרח שלהם שדבר שאינו נראה לעין אין בו איסור, הוא ממה שנתגלה שיש באויר ובמים אלפים ורבבות שרצים שנראים ע"י מיקרוסקופ, והם הבאצילע'ן והמיקראבע'ן [ר"ל חיידקים ומיקרובי'ם] ואם דבר שלא נראה לעין אסור, אי אפשר לחיות, ובע"כ צריך לומר שדבר שאינו נראה לעין אין בו איסור. אמנם לדעתי שלש תשובות בדבר.

בראשונה כתב לחלק דשאני חיידקים ומיקרוב'ים, שלעולם לא יתגדלו, אלא ישארו בקטנותם לעולם, משא"כ שרץ קטן שאעפ"י שלא נראה לעין, מ"מ לאחר זמן יגדל ויהיה אסור מן התורה. וע"כ אסור גם מקודם. ואיך נאמר על שרץ שאסרה תורה, שאין בו איסור משעת לידתה, אלא פתאום באמצע חייו, כשמתחיל להראות לעין האדם, חל עליה איסור מן השמים, זה אי אפשר. אלא פשוט וברור ששרץ שאסרה תורה, אסור משעת לידתו, משא"כ חיידקים שלעולם לא יגדלו אפשר שלא אסרתם התורה כלל. וכתב שכ"פ הגר"מ שטרנבוך שליט"א בתשובה, וכ"כ בשו"ת מחזה אליהו (סימן צ"א), מדברי הרשב"א במקואות. ע"כ.

ב.

סברת ההיתר באכילת בע"ח וחרקים וכדו' אשר אינם נראים לעין אדם

ואחר המחילה רבה, כשנעמיק בדבר יותר, נראה שאין בכוחו של חילוק זה לאסור התולעים שלא נראים לעין, דזה ברור שהתורה לא אסרה מה שלא נראה לעינים, דבזמן שאסרה תורה את התולעים, וגם דורות רבים מאד אחרי זה. לא היה מיקרוסקופ, ולא היה אפשרי לראות אותם תולעים וחרקים שהם דקים כ"כ, וממילא לא היה שייך ליזהר מהם כלל וכלל, אא"כ לא יאכל כלום ולא ישתה כלום, דאיך ידע ממה ליזהר, ובעל כורחינו לומר, שהתורה לא אסרה אלא מה שהעין רואה בלבד. ומעתה החקירה איננה אם הדבר אסור או לא, אלא מדוע אינו אסור. ויש שתי אפשרויות להסביר ענין זה. הראשונה היא משום שאין אפשרות ליזהר ולא ניתנה תורה למלאכים, והפירוש הזה קשה, שעולה ממנו דבאמת התולעים הקטנים הבלתי נראין אסורין באכילה, ומה שאין אנו נמנעים מלאכול פירות אע"פ שיש בהם מן התולעים הקטנים הללו הבלתי נראין הוא משום שאי אפשר, ודומה לאנוס דרחמנא פטריה, ולהכי מותר, ואה"נ דבמקרה שניתן לברר לכאורה יהיה אסור, לפי טעם זה. וע"י המיקרוסקופ ניתן להבחין ולהשמר. ואולם אם זה נכון, יתחייב הבא לאכול להעביר כל פרי וכל ירק (ששייך שיהיו בו חרקים) תחת עין המיקרוסקופ, ויהפך המיקרוסקופ למצרך חובה על כל שולחן, אפילו יותר מהמלחיה.

ולכן כתבתי דלענ"ד יש דרך אחרת להסביר ענין זה, שהטעם הוא, שהתורה לא אסרתם אלא משעה שהגיעו לגודל הנראה לעין אדם רגילה, וכמ"ש בתשובה הקודמת, דאחר שברור לנו שקודם שהעין קולטתם אינם אסורים כלל, נראה שהסברא הישרה היא, שאין בזה איסור בשלב הזה.

וכבר כתבתי שם, דלכל דבר יש שלב מסויים שבו חל עליו הדין, שהתורה קבעה לו, וכמו שהתרנגולת צריכה שחיטה ואסורה בחלב, והביצה מותרת בחלב, ואינה צריכה שחיטה, ולא מיקריא בריה, אעפ"י שברור כשמש שממנה יתפתח אפרוח ויהיה לתרנגול, עכ"פ עתה עדיין לא הגיעה לשלב זה. וכן הפרי בעודו ניצן אעפ"י שהוא הפרי גופו, עדיין לא חלים עליו דיני הפרי, ואפילו כשיצא הפרי גופו, כל זמן שהוא קטן אין חלים עליו לא חיובי תרומה ולא חיובי מעשר, וה"נ בחרקים יש שלב שבו חל עליהם האיסור, ובשלב שעדיין לא נראה אינו אלא דבר מה שעתיד להיות לבעל חי.

צא וחשוב בתולעי משי, המטילים בצים לרוב וידוע שמכל אחת יצא זחל, שנהפך עם הזמן לגולם ואח"כ לפרפר, ואח"כ ממנו התולעת, ואטו הביצה יהיה לה דין תולעת? וכן אפילו בצית של אדם המונחת במעי אשה שממנה עתיד לצאת אדם שלם, אין לה עדיין הדין של אדם, עד שתתפתח ותהיה אדם, ואין לומר שאני ביצית של אדם הצריכה פעולה של הפריה, דיש כאלה שצריך הפריה מצד אחר, ויש שמאליו זה מתפתח כמו ביצי התולעת, עכ"פ רואים שלא משעת ההיווצרות או הלידה זה נאסר אלא יש לכל דבר ודבר העת הראויה לו, וה"נ אחר שברור לנו שלא נאסר, מהתורה ולא מדרבנן אלא עד בא עת שהעין מבחינה בו, וכמו שביארתי, נראה בפשיטות דעד אז אין לו דין בעל חי כלל, אלא הרי הוא כמו ביצה של תרנגולת, או שאר בע"ח המטילים ביצים, דאע"פ שעתיד להתפתח ולצאת ממנו בע"ח, מ"מ לע"ע איננו בע"ח, וה"נ לא שנא, ורק שכאן לא נוצר בצורת ביצה, אלא יצור קטן כ"כ שאין עין שולטת בו, וזה נחשב כשלב של ביצה, ובהגיעו לגודל שאדם יכול לראותו, היא עת לידתו ובקיעתו, ורק אז חל עליו האיסור שאסרתו תורה ולא קודם. ועוד, מי אומר שאין זו סוג של ביצה שמתפתחת לתולעת. ואם משום שבמיקרוסקופ רואים צורת בע"ח, הרי גם בביצה רואים צורת תרנגולת.

ועוד שאין הכרח לחלק בין מיקרוב לחרק קטן, דאם זה נקרא בעל חי, אע"פ שאינו נראה, מי התיר את המיקרוב, והרי אותם ידים ורגלים יש להם, ושניהם שורצים או מעופפים, ומי מדד בשעלו לחלק מה עתיד לגדול ומה לא, ויצטרכו בכל דבר להביא מכשירים לראות בהם, וגם מומחים להבחין ולחלק וכו', והפשוט והישר הוא, שאחר שזה ברור בלא ספק שהאיסור חל רק על דבר הנראה לעין, דלא יתכן לומר שגם מה שלא נראה בעין אסור, דאיך תאסור התורה מה שלא היה אפשר לראות כלל, וגם מה שלא היה אפשר לדעת ממנו בעת ההיא. ומעתה אין לחלק בין זה ובין זה, וכל מה שלא נראה לעין אדם אין בו איסור כלל, והוא כביצה של תולעת ותו לא מידי.

תדע שגם עובר במעי אמו קודם מ' יום אין לו דין של אדם ממש. ואפילו אחר מ' יום שדרש רבי ישמעאל בסנהדרין (נ"ז ע"ב), שופך דם האדם באדם דמו ישפך, איזהו אדם שהוא באדם, הוי אומר זה עובר שבמעי אמו. מ"מ להלכה לא נפסק כן, שהרמב"ם ז"ל (בהלכות רוצח פ"א ה"ו) כתב אחד ההורג את הגדול, או את הקטן בן יומו וכו', והוא שכלו לו חדשיו. אבל אם נולד לפחות מתשעה חדשים, הרי הוא כנפל, עד שישהה שלשים יום, וההורגו בתוך שלשים יום, אינו נהרג עליו. עכ"ל. וק"ו לעובר אפילו אחר ארבעים יום דבודאי לא נהרג עליו. ואין לו דין אדם להתחייב עליו מיתה.

ואם משום שבמיקרוסקופ רואים צורת התולעת ברגלים וכנפים, הלא גם בביצה רואים צורת תרנגולת במיקרוסקופ, וכן בזרע האדם והבהמה, ופרי קטן, ואפילו עובר קטן שעדיף מהם, דרואים בעין ועדיין אין בו הדינים של הגדול, ועל אחת כמה וכמה באלו שבהן אין רואים כלום. באופן שגם אם מצינו לומר חילוק בין החיידקים לתולעים הזעירים, מ"מ אין בכוח החילוק הזה לאסור התולעים שאינם נראים לעין.

ג.

אכילת ובליעת חרקים שאינם נראים אינה דרך אכילה ובענין בע"ח ב"כח" ולא ב"פועל"

עו"כ שם באות ה', עוד יש לחלק דשאני מיקרובי'ם שאין בהם ממש אלא הם כעננים וכאויר עבה, שלא יצאו מן הכח אל הפועל, ואם לא יאכל אדם כלום ולא ישתה כלום, אלא יבלע כל היום מיליוני מיקרוב'ים, מ"מ ימות ברעב, משא"כ שרצים קטנים שכבר יצאו מכח אל הפועל, אלא שאינם נראים לעין, ואם יאכל מהם הרבה, יחיה וישבע, בודאי שהם אסורים, שיש בהם ממש והם בני אכילה ושתיה, משא"כ מיקרובי'ם, וכו', ובאמת איני יודע היאך אפשר להעלות על הדעת, שהתורה תאסור דבר שאין בו ממש ואינו בר אכילה, וכבר הבאתי ראיה חותכת, שהרי עננים שאנו רואים אותם בעינינו כאויר, ואעפי"כ אנו נושמים ובולעים אותם ביום הכיפורים, וע"כ הטעם הוא משום שאין בהם ממש, ועדיין לא יצאו מן הכוח אל הפועל, וע"כ אין בהם שום איסור אפי' אם נראין לעין, וכ"ש החיידקים ומיקרובי'ם. עכ"ל.

ואחר המחי"ר אטו שייך דרך אכילה בחרקים שעין אדם לא רואה אותם כלל, ומה הבדל בינם ובין החיידקי'ם שכל כך פשוט לו שאין בהם איסור, עד שהרבה לתמוה, איך אפשר להעלות על הדעת שהתורה תאסור דבר שאין בו ממש ואינו בר אכילה, עכ"ל. וא"כ גם התולעים הקטנים אינם בני אכילה ואין בהם ממש, שאין נראים לעין ואין חוש המישוש שולט בהם, ומי גילה לו רז זה שאמר, שאם יאכל הרבה שרצים קטנים שאין נראים לעין שישבע, ולא זכיתי להבין מנין קבע קביעה כזאת בלא בדיקה ובלא חקירה, ואדרבה נראה פשוט שהם ממש כחיידקים, ולא תשבע נפש באדם לא מאלה ולא מאלה, והם באותו גודל ובאותה מציאות, וההבדל היחידי הוא מה שכתב שם באות א' הנ"ל, שזה עתיד לגדול ולהתפתח וזה לא משתנה, וגם בזה צ"ע עוד. ועוד שכבר כתבתי שאין בכוח החילוק הזה לעשות נפקא מינה לדינא, וכנ"ל. דלעת עתה שוים הם, ולא זה מה שאסרה תורה, גם מ"ש שתולעים זעירים שאין העין שולטת בהם, הם בני אכילה ושתיה, משא"כ מיקרובים, מנין לו זאת, והלא עינינו רואות שביצת תרנגולת מתקיימת בלא אכילה ובלא שתיה, ובבא היום מתפתחת ובוקע ממנה אפרוח חי ונושם, וכן שאר ביצים, וכן ביצי תולעים, וגם הזחל חי בלא אכילה ושתיה ויש עוד דברים רבים כאלה, וממתי ראה תולעים קטנים שאינם נראין לעין אדם שהם ברי אכילה ושתיה, ואם ידוע לו כן מספרים או ממדענים, הרי מסתמא שאין זה דרך אכילה הרגילה ולא שתיה רגילה, ועוד דמסתמא שגם החיידקים דרכם בכך ואין הבדל.

עוד כתב שם שבבינת אדם כלל ל"ח כתב שההיתר הוא משום שלא יצא מכח אל הפועל, וכתב דלפי זה תולעת קטנה להרב בינת אדם, או טיפת דם שיצאה מכח לפועל אסורים אפילו אם לא יהיו נראים לעין לעולם. ע"כ.

ובמחכ"ת אינו נכון, ואדרבה מדברי הרב בינת אדם הנז' הוכחתי בתשובתי הקודמת, שתולעים זעירים עוד לא יצאו אל הפועל, שהרי לא חילק כלל בין חיידקים ליצורים זעירים, אלא סתם והעלה שכל שאין עין אדם שולטת בו, הוא עדיין בבחינת כח, ולא יצא אל הפועל, ולא נאסר.

ועוד שהרב בינת אדם שם כתב על דברי ספר הברית, גם אין לומר שבחומץ יש בכוח תולעים ולכן הוא אסור, דא"כ גם ביצים לא נאכל, שהרי כתב שבזרע האדם נראה אדם, ובקשר הביצים נראה תרנגולת, ולא אסרה תורה מה שבכח, אלא מה שיצא אל הפועל. עכ"ל. ומזה שכתב שא"כ נאסור הביצה משום שנראה בה תרנגולת, ולמעשה לא אסרינן לה כלל, ואע"פ שנראה בה תרנגולת, ועתיד לצאת ממנה תרנגולת, והיא בת אכילה. וא"כ הוא לא אמר את זה רק במיקרובי'ם שאינם עתידים לגדול ולהתפתח, ולא ברי אכילה, אלא גם בדבר שהוא בר אכילה, וגם עתיד לצאת ממנו תרנגולת. מ"מ כיון שלעת עתה אין התרנגולת נראית בעינו של אדם עדיין מיקרי שהיא בכח ולא יצאה לפועל ומותרת. וה"ה והוא הטעם לתולעים זעירים שלע"ע אינן נראים לעין, שנחשבים שהן רק לדבר שבכח ולא בפועל, ומותרים הם, ואין בכח אותם חילוקים לאוסרם, והחכמ"א בבינת אדם התיר כל מה שלא נראה לעין וזה ברור בס"ד.

ד.

חיידקים המתפתחים במאכלים אם יש להם דין שרץ העוף או חשיב כצומח

עו"כ שם (אות ג'), דהחיידקים אינם כלל במציאות של "שרץ העוף" שאין להם כנפים, ולא כוח לעוף, ומה שנראה במיקרוסקופ שמעופפים, אינו מכח עצמם אלא מפני קלותם הם נישאים ברוח, וגם אפשר שכוח המשיכה לא שולט עליהם, (וכתב מה שהיה עם האסטרונאוטים בחלל, שהוא חוץ לשליטת כוח המשיכה), והחליט שלחיידקים אין כוח תנועה כלל רק הרוח מוליכתם כעלים קלים הנישאים ברוח, ולכל היותר החיות שלהם כמו של צומח, ואין דמיון לתולעים זעירים, שהם מתנועעים מכוח עצמן, והם שרץ גמור גם קודם שנראה לעין. וכתב שכ"כ בשו"ת להורות נתן בשם הרה"ג ר' ישראל וועלץ בספרו שו"ת דברי ישראל, בשם חכמי הטבע שהחיידקים הם צומח ולא בעל חי. עכ"ד.

ואע"פ שקשה לומר שהתולעים שנראים תוך החומץ, שהם הופכים היין לחומץ שהם צומח, וכן במים ובאויר וכו', וכגון דא צריך מומחה, וספק אם המומחים עצמם יש להם הגדרה ברורה בזה, וגם אם נקבל את דבריהם במלואם, י"ל דגם התולעים והחרקים בעוד שלא נראים לעין, הרי הם כמו החיידקים, והתנועות שרואים אצלם דרך המיקרוסקופ, אינם מכח חיותם, אלא מחמת קלותם נישאים ברוח ונזרקים לכל עבר, עד שנדמה כאילו הם הולכים ומתנועעים. ושרש הבנת דברים אלו הוא בזה, דבתורה לא נאמר שחיידקים מותרים, וגם לא בשום הלכה, רק הפוסקים העלו שמה שאין העין שולט בו, לא אסרתו תורה, ובזה גם הוא יודה, דלא יעלה בדעת שנתחייב לבדוק כל דבר במיקרוסקופ קודם אכילה, וגם לבדוק אח"כ במעבדה ע"י מומחים שיאמרו אם זה חיידק או תולעת, וזה בעוד שבזמן שהתורה ניתנה וגם במשך דורות עולם, לא היו מכשירים אלו קיימים כלל, ולא ידעו מהם. וגם לא ידעו שיש תולעים או חיידקים שאין העין שולטת בהם כלל, ושצריך לדון עליהם אם הם אסורים או מותרים.

והחכמים שהתירו כל מה שהעין לא רואה אותו, הטעם הוא, מפני שהם סבורים שהאיסור של תורה חל רק במה שהאדם מסוגל לראות, דאי אפשר שתאסור מה שאי אפשר לראותו, ואין עין אדם שולטת בו. ולא נכנסו לחילוקים אם זה שרץ העוף או צומח, ואם הוא חיידק או מיקרו'ב, או חרק שעדיין לא הגיע לכלל דבר שעינו של אדם מבחינה בו. רק אמרו מה שהעין לא רואה אינו אסור, ותו לא מידי. וכל החילוקים האלו היו שייכים רק אם היתה הלכה שחיידקים מותרים, ובאים ללמוד מזה היתר לחרקים ותולעים זעירים, אז צריך לחקור אם הם דומים, ואז היה מקום לחלק בין אלה ובין אלה. אבל לא כן הדבר, אלא שקבעו הפוסקים מתוך הכרח המציאות, שלא יתכן שהתורה אסרה את מה שלא נראה ע"י העין. ולא דיברו על חיידקים כלל, דמאן דכר שמייהו בתורה, אלא אדרבה דיברו בהדיא על תולעים ובע"ח שאותם אסרה התורה, ועל זה אמרו, דלא אסרה תורה אלא מה שהעין רואה בלבד. אבל מה שרואים ע"י מיקרוסקופ לא נכלל באיסורי התורה. ובאו עוד אחרונים לחזק היתר זה, ואמרו דאם נחשוב שגם מה שהעין אינה רואה אסור, אז לא נוכל לאכול ולשתות מאומה ואפילו לנשום לא יותר לנו, שהרי כל המים וכל האוכל, וגם האויר הכל מלא חיידקים לאין מספר.

ועוד גם התולעים שאין נראים מי אמר שהם הולכים או עפים, הא אינם אלא כמו כתם של לכלוך בלי תנועה ובלי צורה, ועפי"ר אין נראים כלל, אלא שטוען הרה"ג הנ"ל, שעתידים לגדול ולהתפתח וגם לעוף וללכת, ורוצה לאוסרם ע"ש העתיד. וכבר הוכחתי מן האדם ומכל חי, וגם מן הצומח, שיש זמן לכל דבר ואין דנים ע"ש מה שעתיד להתפתח. ועוד דמי יבדוק ויבחין בין אלה ובין אלה, ומי יפסוק מה זה ומה זה, וכבר כתבתי מזה למעלה.

עו"כ, כב' הרב הנ"ל ע"ה שם, היוצא לנו מכל הנ"ל שאין שום ראיה מהחיידקים ומיקרובי'ם שדבר שאינו נראה לעין אין בו איסור, דשאני מיקרובי'ם וכו', וכיון שניטלה הראיה ונפל היסוד נפל כל הבנין שלהם וכו'. ע"כ.

והם הן הדברים שכתבתי שהמחבר הזה ע"ה, מדבר כאילו כתוב בתורה או לפחות בשו"ע שהחיידקי'ם מותרים, ומהם למדו האחרונים להתיר כל שאין העין שולטת בו, והוא מסיר ראייתם ונוטל את היסוד שעליו בנו בנינם. ולא היא, אלא היסוד והבנין כולו הוא בנוי על המציאות הפשוטה, שהתורה לא אסרה כל דבר שהעין לא רואה אותו, וממילא אין מקום לכל דבריו בזה.

ה.

בדברי הגאונים שהתירו בעלי חיים שאינם נראים

עו"כ שם, ובאמת לא מצאנו שום פוסק מהדורות שלפנינו שיתיר דבר שאינו נראה לעין, ומ"ש ערוה"ש (סי' פ"ד סל"ו) וכן מה שמביאים בשם הגר"ח מבריסק ז"ל (כונתו למה שכתב הגאון אגרו"מ) שתולעים שלא נראים לעין מותרים, היינו שלא יהיו נראים לעולם כמו מיקרובי'ם, אבל תולעים שיראו במשך הזמן לעין ואותם התורה אסרה, אסורים הם גם קודם שנראים לעין. ואין כוח לשום אחרון לחדש שיעור חדש שלא נזכר בשום ראשון ובשום אחרון מגדולי האחרונים. עכ"ד.

והנה מלבד שהחכמת אדם לא דן על מיקרו'ב, אלא על תולעים שבחומץ שאינם נראים לעין, ואחר המחילה מכב' תורתו של המחבר הזה ע"ה, לא בדק אם לא גודלים, וידוע ומפורסם שאם מניחים החומץ בלי טיפול ראוי, שבסופו מתמלא תולעים הנראים לכל עין, ועיני ראו ולא זר יין שהתקלקל אצלי בבית, והיה מלא יבחושים ופרעושים בלא מספר, והם גדולים כמעט כגרגירי האורז וצבעם היה קרוב ללבן ואח"ז נעשה כהה, ומי אמר שאלה אינם אותם תולעים עליהם דיבר בעל "ספר הברית", ואשר בגללם ביקש לאסור את כל החומץ עוד בטרם יראו לעין, משום שנראים ע"י המיקרוסקופ, וע"ז כתב החכ"א שהוא הבל, שהתורה לא אסרה מה שלא נראה לעין, ולא נתן שום חילוק או הגדרה, שזה רק צומח או אויר בעלמא וכדו', רק תלה כל ההיתר בכך שאין העין שולטת בהם.

ומ"ש בסוף הדברים, ואין כוח לשום אחרון לחדש שיעור חדש שלא נזכר בשום ראשון, וכו', אמת הדבר שלא נזכר לא במשנה ולא בגמרא ולא בגאונים ולא בראשונים, דכל אותם דורות טרם נוצר מיקרוסקופ, ולא ידע אדם מציאות זו שיש תולעים שלא נראים ויש חיידקים, רק דנו על פי עין רואה, ותו לא מידי.

ועוד שבספר מאורי אור (ראה בתשובה הקודמת) כתב שמה שלא נראה לעין אלא ע"י מיקרוסקופ, לא חששו להם חכמים כלל, ורק אם נראים לעין יש לחוש אפילו שהם קטנים מאד. ע"ש. ומשמע דמיירי גם בדברים שגודלים עם הזמן, ואותם מתיר כל זמן שלא נראים לעין, ואוסר אותם בעצמם משיגדלו ויהיו נראים לעין, ואפילו שהם קטנים מאד כלשונו. וכ"נ מדברי הרב ערוה"ש הנ"ל.

גם הג"ר שלמה קלוגר ז"ל בטוטו"ד תנינא (קי"א סי' ג"ן), כתב שבדיקת המיקרוסקופ לא מעלה ולא מורידה מצד ההלכה, ע"ש.

וכ"כ הג"ר כלפון משה הכהן משם זקנו רבי משה הכהן ז"ל והסכים גם הוא, שבדיקת המיקרוסקופ אינה ראיה לא לאסור ולא להתיר, וגם הגאון יש"א ברכה והגאון רבי משה שתרוג ז"ל מודים שאין לאסור ע"י מיקרוסקופ, עיין בדבריהם בתשובה דלעיל. וכ"כ הגר"י משאש ז"ל בשו"ת מים חיים גבי אתרוג שראו בו נקבים ע"י מיקרוסקופ, ושכ"כ מהר"י בלייח ז"ל לענין פרודי אותיות שבס"ת ע"י מיקרוסקופ. וכ"כ בדובב מישרים ח"א סימן א', ועוד כן כתב האגרו"מ בשם הג"ר שמחה זליג דיין דבריסק שכתב כן משם הגר"ח מבריסק ז"ל.

וא"כ איך כתב הרב הנז' ששום אחד לא כתב כן. ואם כונתו על גדולים שלפניהם, בזה הוא צודק, שבגמרא ובראשונים לא נאמר דבר זה וגם לא בגדולי האחרונים, אך אין זו ראיה, דבימיהם לא היה מיקרוסקופ, ולא ידעו מהימצאות יצורים זעירים כלל, ולא היה לפניהם רק מה שהעין רואה בלבד, ואיך ידברו על מה שלא היה ידוע.

עו"כ בהערה שם למטה (אות א), וז"ל, ובאמת המימרא הזאת מהגר"ח ז"ל ומרבי שמחה זעליג ז"ל הדיין מבריסק, לאו מר בר רב אשי חתים עליה, דכל המימרא הזאת נובעת מנכדו של הדיין מבריסק ז"ל שהעיד בזקנתו, כחמשה ועשרים שנה אחרי המלחמה, באגרו"מ ח"ב סימן קמ"ו, מה ששמע בנערותו כמה וכמה שנים לפני המלחמה מזקנו הנ"ל, ששמע מר' חיים ז"ל שהטעם שהחומץ מותר הוא משום שהתולעים אינם נראים לעין, והנה החכ"א בבינת אדם כבר עמד בזה וכתב טעם אחר להא דתולעים שבתוך החומץ מותרים, והוא משום שעדיין לא יצאו מן הכח אל הפועל, וכנ"ל. ולא משום שאינם נראים לעין, וכו' עכ"ל.

ולא זכיתי להבין הלשון, דלאו מר בר רב אשי חתים עליה, וכי הגרמ"פ ז"ל קטיל קני באגמא ח"ו, ואם הוא קיבל עדות זו, מי יבא אחר המלך לערער בחדריו, ולהשתמש בלשון קשה כזו. ועוד מי הוא זה שהעיד בענין זה, הלא העד הוא נכדו של הדיין מבריסק שהעיד מה ששמע בנערותו מסבו הגדול. והאם יש טוב מזה, ודברים רבים נאמרים בשם גדולים מבלי שמתברר מי בעל השמועה, רק קול הברה בעלמא. וכאן הנכד מעיד ששמע מזקנו, שהיה דיין דמתא בריסק בימי הגר"ח ז"ל, ואומר בשמו למופה"ד הגרמ"פ ז"ל, ומה מקום יש לערער עוד.

ועוד דמתמיה עליהם שזה נגד החכ"א בבינת אדם הנ"ל, וזאת קשה מהראשונה, דאיך ניתן לומר שהחכ"א בבינ"א אמר טעם אחר, ולא משום שאינם נראים לעין, וזה מתמיה מאד, שהרי כל הדיון של הבינת אדם שם, הוא אך ורק על התולעים שאינם נראים לעין כלל כי אם ע"י מיקרוסקופ שמביט דרכו ורואה שכל החומץ מלא תולעים, והביא ע"ז את דברי ספר הברית שכתב שלכך אסור לאכול חומץ וכו'. והוא ז"ל השיב שזה הבל, שהתורה התירה חומץ, ומכריח מזה דשרי, ובודאי שההיתר הוא דלא אסרה תורה אלא מה שהעין רואה בלבד, שהרי הוסיף וכתב בזוה"ל: וגם אין לומר דכונת הרב ספר הברית שהחומץ כבר יש בו תולעים. דא"כ ביצים לא נאכל, שהרי כתב ג"כ שבזרע אדם נראה אדם, ובקשר הביצה נראה תרנגולת, אלא דבר הבל הוא, ולא אסרה תורה מה שבכח אלא מה שיצא לפועל. עכ"ל.

והנה מ"ש דא"כ גם ביצים לא נאכל, משום שרואים בקשר שלה תרנגולת, וברור דרואים זה רק ע"י המיקרוסקופ, ולזה אמר אם תאסור התולעים בהחומץ שנראים רק ע"י המיקרוסקופ, א"כ לא נאכל ביצים שגם שם נראית התרנגולת ע"י המיקרוסקופ, ומזה שכן אוכלים ביצים, הוכיח שדבר הבל הוא, שהתורה לא אסרה מה שבכח, דהיינו שלא נראה בעין רגילה, אלא מה שיצא לפועל. שהוא נראה בעין רגילה. וזה פשט פשוט וברור אין מי שיטעה בו, וא"כ מה שכתבו בשם הגר"ח מבריסק ז"ל הוא מבואר ומפורש להדיא בבינת אדם. והוא ז"ל מתמיה שמ"ש בשם הגר"ח, הוא נגד מה שכתב החכ"א בבינת אדם. ולא ידעתי להבין דבריו ז"ל כלל.

וראה עוד בבינת אדם שם שאחר שדחה דברי ספר הברית, כתב בזוה"ל, אך כונתו דיש חומץ שכשמסתכלים נגד השמש נראים בו התולעים, וזה נראה דיש לו דין חומץ שיש בו תולעים, שכתב הב"י בבד"ה בשם ר' ירוחם ז"ל חומץ שיש בו תולעים אם פירשו לאויר נקרא פרשו, אבל מן החומץ לתבשיל, לא הוי פרשו ומותרים. עכ"ל. וע"ש שהאריך בזה מאד. ומן המעט שכתבתי תראה שכל החילוק שבין חומץ מותר ובין חומץ אסור הוא, שבראשונה דיבר באין נראים התולעים בעין אלא במיקרוסקופ, והוא המותר. ואח"כ דיבר על חומץ שנראים בו התולעים נגד השמש, והיינו בעין רגילה, שבזה כתב שהוא אסור אם פרשו. ומעתה אין עוד שום ספק בעולם שמה שכתב "בכח" הוא שאין נראה לעין, וכשנראה לעין מיקרי שיצא אל הפועל. ודי בזה.

וע"ש עוד בדברי הרב הכותב, שהוסיף וכתב בזה"ל והיאך נאמר שנעלמה מהגר"ח ז"ל הרב של בריסק ומר' שמחה זעליג ז"ל הדיין דבריסק דברי החכ"א, ואמרו טעם אחר, אשר לפי הטעם של החכ"א אין לה שום אחיזה ומקום וכו', עכ"ל.

ובמח"כ ככל שמוסיף דברים, דבריו הופכים לתמוהים יותר ויותר, כי דברי הגר"ח והג"ר שמחה זליג מבריסק ז"ל הם דברי החכ"א ממש. ועוד הוסיף וז"ל, שהרי אם יש לנו הטעם של החכ"א שעדיין לא יצא מכח אל הפועל, אין עוד שום מקום להוכיח מכאן שדבר שאינו נראה לעין מותר. עכ"ל. ולא ידעתי איך מפרש מ"ש החכ"א שהוא בכח ולא יצא לפועל, הרי ברור בדבריו, דב"כח" הוא מה שנראה רק ע"י מיקרוסקופ, וכשנראה בעין רגילה, הוא נקרא דבר שיצא אל הפועל. וכנ"ל.

וע"ש שהאריך עוד למה יחלקו הגר"ח מבריסק והדיין ז"ל על החכ"א, ומה ראו על ככה, ולא הזכירוהו ומשמע שנעלם מהם, ולא מסתבר שנעלם מהם וכו' ע"ש. וכאמור לא נעלם מהם ולא חלקו עליו, אלא חזרו על דבריו ממש, בסגנון שונה.

וסיים הרב הכותב בזוה"ל, ועכ"פ המימרא בשם הגר"ח ז"ל בתולעים נראה שאינה נכונה משום שהיא נגד החכ"א, אמנם אפילו אם יתברר שהיא נכונה מ"מ אין ראיה ממנה לכל התולעים, דמימרא זאת לא מיירי אלא בתולעים שלא יתגדלו לעולם. עכ"ל. וכבר כתבתי שדבריהם ודברי החכ"א אחד הוא. ובהמשך דברי החכ"א נראה דמיירי בתולעים שמתגדלים אח"כ וכנ"ל.

ו.

במי שרואה הלבנה ע"י מיקרוסקופ אם יכול לברך עליה ברכת הלבנה וכן לענין קידוש החודש

עו"כ הרב הכותב הנז', ולא אמנע מלהביא כדמות ראיה שבבריסק ג"כ סוברים שדיני התורה ניתנו אפילו על דבר שאינו נראה לעין, דבחידושי הגרי"ז על התורה (סטנסיל) פר' בא, במה שפירש"י החדש הזה וגו', וז"ל נתקשה משה על מולד הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע וא"ל כזה ראה וקדש עכ"ל. והקשו המפרשים איזה שיעור שייך בקידוש לבנה, שיתקשה בה משה רבינו והלא שום שיעור לא שייך, רק שתראה הלבנה, אפי' כל שהוא מקדשין ואם לאו אין מקדשין, ותירץ הגרי"ז דמשה הסתפק אי בעינן שתהיה נראית ע"י עין האדם דוקא, או אפילו ע"י זכוכית מגדלת, והראה לו הקב"ה וכו', שצריכה להיות גדולה שתראה בעיניך בלא זכוכית מגדלת. עכת"ד הגרי"ז ז"ל. והשתא אם איתא שכל דיני התורה לא נאמרו על מה שלא נראה לעין, מה הספק של משה רבינו, ומאי שנא הלבנה מכל התורה, ובשלמא אם נאמר שכל דיני התורה נאמרו אפילו על דבר שלא נראה לעין, נסתפק משה רבינו על המולד שהוא יציאתה לעולם, דכשם שבאדם ובבהמה לא מיקרי נולד אלא ביציאה חשובה, וכן שאר דינים כברכת המזון שיש שיעור, כמו"כ ביציאת הלבנה יש שיעור, עד שתהא גדולה שנראית לעין לכל באי עולם, ואמר לו הקב"ה שהוא אמת שמדין שיעור צריך שתהא נראית לעין. עכ"ל.

ולענ"ד הדברים הפוכים הם, שמהספק של משה רבינו ע"ה, עולה מזה שהיה ברור לו שכל דיני התורה נאמרו אך ורק על מה שעין רואה בלבד, אלא שבלבנה, שיש מרחק עצום ורב מאד מאד, הדעת מחייבת שמה שלא רואים בעין אינו מורה שהמולד לא יצא לעולם, שהרי המרחק מפריע לעין לראות, ואם ע"י מיקרוסקופ היא נראית, היה מקום לומר שאפשר לקדש, דהמיקרוסקופ בכהאי גוונא בא להסיר המניעות של המרחקים ומגלה האמת, שאם היינו קרובים בודאי היינו רואים בעין רגילה, ויש מקום לקדש. ועל ספקו זה השיבו הקב"ה, כזה ראה וקדש, כלומר שהתורה ניתנה לאדם על הארץ עם המגבלות שלו ועם העיכובים של המרחקים, ובתנאים אלו נתנה התורה, וא"צ לחפש כלים להסיר מניעות ועכבות, אלא כזה ראה וקדש, ותו לא מידי.

ואדרבה זה מחזק מאד מה שהעלו כל גדולי הפוסקים הנ"ל, ובתוכם גם הגר"ח ז"ל, שכל דיני התורה לא נאמרו אלא על מה שעין אדם רואה, ותו לא. ואפילו במולד שברור שיש מגבלות של מרחק, ומה שלא רואים את המולד אינו מוכרח שלא יצא המולד, ויש מקום גדול לומר שהמיקרוסקופ מראה בזה, מה שהעין יכולה לראות בשופי, אם היה עומד קרוב יותר, ושפיר ראוי לקדש. ועכ"ז א"ל דבעינן ראיית עין רגילה, וק"ו בן בנו של ק"ו לשרצים ושאר הענינים.

ז.

מי שראה ע"י מיקרוסקופ תולעת ויודע בה ע"י המיקרוסקופ בלבד שהיא תולעת אם מותרת באכילה

עו"כ בקונטרס הנז': הן אמת שאין חיוב לבדוק עד הבדיקה, או תולעים בזכוכית מגדלת, שלא מצינו בשום מקום וכו', אמנם אם קרה שבדקו עד הבדיקה ע"י זכוכית מגדלת ומצאו עליו דם, או שמצאו איזה תולעת ע"י זכוכית מגדלת, בודאי היא טמאה, והתולעת אסורה. למה הדבר דומה לי"ח טריפות שאין חייבים לבדוק (כמ"ש ביו"ד סי' ט"ל), אמנם אם נמצא היא טרפה. עכ"ל.

וגם זה לא מוכרח כלל, ולענ"ד אפי' נראה דם אינה טמאה, וגם התולעת מן הדין אין בה איסור, וכן אם בדקו הריאה וכיו"ב ומצאוה מלאה נקבים מותרת, וכן האתרוג שנמצא מלא נקבים ע"י מיקרוסקופ, וכן בסת"ם, וכן בסכין שחיטה וכו'. וההיא שהביא מי"ח טריפות, לאו שמה מתיא, דשם בדק בעין רגילה וגילה הנקב או החסרון וכיו"ב ולא דמי לכאן כלל. שהרי כאן לא נמצא הדבר אלא ע"י מיקרוסקופ, אבל בעין רגילה לא נראה כלל, ולכך אינו נחשב שמצאו שם דבר מה, כי כל מה שלא נראה בעין רגילה אינו כלום.וכבר הוכחתי מהחכמת אדם היפך דבריו, וא"צ להאריך עוד.

ח.

דעת הרב מאורי אור בתולעים שאינם נראים

עו"כ שם (אות כ'), מדרכי תשובה (סימן פ"ד אות נ"ט) בשם מאורי אור, דאותם (מילב'ין) שהם קטנים מאד שהם בתוך הקמח, שאינן נראין רק ע"י כלי הבטה המגדיל הראות אין חשש, כיון דמיניה קא רבו, ואין חשש רק שמא פירשו, ובהם גם אם פירשו אין חשש דלעולם יש משהו קמח סביביו וכו'. וא"כ לא נאסר מעולם שהוא תמיד מסובב בקמח. עכ"ל. מבואר מדבריו שגם דבר שאינו נראה לעין אסור, דרק משום שעדיין לא פירשו מותרים, אבל בלא"ה אסורים. ע"כ דברי הרב הכותב בקונ' עין לא ראתה.

והנה בעל הקונטרס הנז' חשב דמ"ש במאורי אור הנז', שאין נראין אלא וכו', דהיינו שאין נראין כלל, בלא כלי הבטה. ואם באמת זו היא כונת הרב מאורי אור, א"כ הוא סותר למה שכתב איהו גופיה בחלק קן טהור (חולין נ"ח ע"ב), שמה שלא נראה אלא ע"י מיקרוסקופ לא חששו להם חכמים כלל, ורק אם נראים לעין יש לחוש אפילו שהם קטנים מאד, ע"ש. וכאן אומר אפילו לא נראים לעין כלל אסורים. ובע"כ צ"ל שכונתו במה שכתב, שא"א לראותם בלי כלי הבטה, רצונו לומר, דקשה להבחין בהם משום שהם קטנים מאד וגם הצבע שלהם דומה לקמח, וע"י כלי הבטה שמגדיל אותם ניתן להבחין בהם ולזהותם תוך הקמח. מיהו אם יפרישו אותם מן הקמח ויעמידום בפני עצמם ניתן לראותם בעין רגילה, ובכה"ג בודאי שהם אסורים, וכמו שכתב הוא עצמו בחלק קן טהור הנז', דאם נראים בעין אפילו קטנים מאד אסורים, והתירם רק מהטעם דלא פירשו.

וכבר הוכחתי כן בתשובה הקודמת משאילת יעב"ץ, שכתב על המילב'ין באורז שאין נראין אלא ע"י זכוכית המגדיל, או בשמש. וש"מ דניתן לראותם בעין רגילה כשעומדים בשמש, מיהו בצל קשה להבחין בהם מרוב קטנותן וגם שהצבע דומה לאורז, אבל ע"י כלי המגדיל, או כשמעמידם בשמש הם נראים גם לעין רגילה, וע"כ אסורים הם לכו"ע היכא דפירשו. אבל לעולם כל שאין נראים לעין אדם כלל מותרים הם, ואין מכאן שום ראיה.

ט.

ביאור דעת הגר"ש קלוגר ז"ל ושאר פוסקים בענין הנז'

עו"כ הרב הכותב (שם אות ג'), עוד הבאתי ראיה ממ"ש בשו"ת טוטו"ד למהרש"ק הובא בדרכ"ת (סי' פ"ד אות צ"ד) בגראפ'ין המוחזקין בתולעים אסורים. וחלילה לסמוך על בדיקת זכוכית מגדלת, ומוכיח מזה דגם כשאין נראים אלא ע"י זכוכית מגדלת אסורים. ע"כ.

וכבר הזכרתי בתשובה הקודמת להטוטו"ד הזה, והוא ז"ל העיר שם על דברי השאילת יעב"ץ ח"ב (סימן קכ"ד) שהובא בפ"ת (סי' פ"ד סוף סק"ה), דשכיחי שני מיני תולעים, האחד, הם מיני תולעים ממש אשר קל לבודקן, והשני, הוא המילבי'ן וזה ישנו ג"כ בבדיקה ע"י חמין, ועין יפה מבדקא בשמש, או ע"י זכוכית מגדיל ראות, ע"ש. וכבר כתבתי לעיל, דממה שכתב שניתן לבדוק אותו ע"י עין יפה בשמש, היא הוכחה שהוא נראה לעין, רק שצריך אור שמש כדי להבחין בהם, משום שהם קטנים ודומים לאורז.

ובדרכ"ת שם הביא מדברי הטוטו"ד למהרש"ק ז"ל, שהעיר על הגאון יעב"ץ ז"ל במה שהזכיר שאפשר לבדוק גם ע"י כלי זכוכית, ומהרש"ק כתב דחלילה לסמוך על זה, דהבדיקה לא שייך רק במה דאפשר בכל אדם, אבל במה דא"א רק בדרך רחוק ע"י כלי, לא נחשב בדיקה לסמוך ע"ז, שהרי המומחים אומרים שאם נביט במים בכלי זכוכית המגדיל נראה שיש בהם תולעים, ומדלא משגיחין על זה בע"כ דהבדיקה בכלי אינה נחשבת ראיה אפילו להחמיר, א"כ מכ"ש דאינה ראיה להקל על ידי הכלי (ואין להתיר את האורז ע"י בדיקה זו). דלא נחשב בדיקה כלל. ע"ש.

וכבר כתבתי לעיל דמדברי היעב"ץ נראה בהדיא דתולעים אלו נראים בעין רגילה, רק שקשה להבחין בהם ולזה צריך שיבדוק בשמש, או ע"י כלי הזכוכית. וגם מהרש"ק לא העיר בזה מאומה, רק הוא סובר דאין לסמוך על בדיקת המגדלת לא להחמיר וכ"ש דלא להקל. ואין מזה שום ראיה כלל.

וכן הבין גם בעל שבט הלוי (בח"ז יו"ד סי' קכ"ה אות ב') שתמה על דברי מהרש"ק ז"ל הנז', וז"ל ולא הבינותי זה כלל, דמה דאין חוששין לזכוכית המגדיל או מיקרוסקופ במים, אינו משום דלאו בדיקה הוא, אלא דלא חייבה תורה על תולעים וכיו"ב, אלא מה שנראה לעין האדם, דאל"כ וכו', אבל לבדוק להחמיר ע"י זכוכית כזה באורז כדי להרגיש במה שצריך להרגיש, אלא לפעמים העין קצרת הראות, ועין חדה יכולה לראות בזה, ועין בינוני לא מרגישה רק ע"י זכוכית כזה, אין זו בדיקה להקל אלא להחמיר במה שצריך להחמיר, דהיינו במילב'ין של אורז וכיו"ב.

והנה גם הוא למד בפשיטות שמהרש"ק מיירי בתולעים שהעין רואה אותם, רק שצריך לזה עין חדה, אבל לעין בינונית צריך עזרת הכלי זכוכית. וזה מפורש בדבריו. וכבר הוכחתי כן מדברי הרב שאילת יעב"ץ וכנ"ל. והרב הכותב ז"ל הזדרז בראיותיו ולא בדק הדברים לעומקם. עוד יש לציין שבדברי הרב שבט הלוי הנזכר, מפורש ומבואר בבירור גמור דמה שאין העין יכולה לראות, ולא נראה כי אם ע"י מכשירים או זכוכית מגדלת, אין בו איסור וא"צ לבדוק אחריו, שהרי כתב בסוף הדברים, וז"ל: ובודאי מה שאין עין אדם אפילו חדה וחריפה יכולה לראות כלל, בזה בודאי אין צריכים לבדוק כלל, וכבר כתבתי בעניי בזה בכמה מקומות. עכ"ל. וזה בודאי דלא כהרב המחבר קונטרס עין לא ראתה ע"ה.

י.

בענין דגים שא"א להבחין בקשקשיהם אלא ע"י מיקרוסקופ אם מותרים באכילה

עו"כ (בקונטרסו הנ"ל אות ד') עוד הבאתי ראיה מתפא"י (פ"ב דע"ז בבועז אות ג'), בדג הנקרא ברביט"א שאין רואין הקשקשים שבהם, רק ע"י זכוכית מגדלת, ואעפ"כ התירוהו רוב הראשונים. ולמד מזה שגם מה שלא נראה לעין דינו כמו דבר הנראה לעין. עו"כ בקונטרס הנז', דגם הראשונים שאסרו הדג הזה, הוא מטעם דקשקשים צריכים להיות כלבוש לדג, כמבואר בנדה (נ"א), והקשקשים הקטנים מאד לא חשיבי כלבוש לדג.

וכבר הזכרתי לעיל דברי הראש"ל יש"א ברכה ז"ל בענין זה, ושהגאון ר"מ שתרוג בשו"ת ישיב משה, למד מזה להתיר קשקשים הנראים רק ע"י מיקרוסקופ, והג"ר כלפון הכהן חלק עליו, ועי"ל מה שכתבתי בזה.

אך לעולם התולעים הנראים רק ע"י מיקרוסקופ מותרים הם, וקשקשים שאני, דיש פה דג, והמיקרוסקופ מראה שיש לו קשקשים רק קטנים הם, ובזה חולקים. אבל באמת התפא"י עצמו כתב שם שיש שרצה להתיר ואוושו עליה כו"ע, ונפיק שיפורי מבי מדרשא לאיסורא, ונשתקע הדבר ולא יאמר, והטעם לכך שכל שלא נראה לעין בלי כלי הבטה, לא נחשב קשקשת, וכו', ע"ש. ולא ידעתי למה הרב בעל הקונטרס לא הביא כל דברי התפא"י ע"ה.

יא.

במעשה הגאון חת"ס שהורה לתלמידיו לבדוק עלי חסה בזכוכית מגדלת

עו"כ (בקונטרס הנז' אות ה' שם) להביא ראיה מהחת"ס שציוה לבחורים לבדוק עבורו את השלאטין (חסה) לליל פסח בסדר, וציוה שיבדקו בזכוכית מגדלת, כמובא במנהגיו, ושאל למה צריך זכוכית מגדלת, הא אם לא יראו בעין מותרים הם, ע"ש שהאריך בזה.

ובמחילה מכבודו, גם זו אינה ראיה כלל, שהחַסָּה יש לה קפלים רבים, ומצויים בה חרקים דקים מאד והצבע שלהם דומה לחסה, ומסתתרים בין החרכים, וצריך לבדוק עלים רבים בכל קפליהם וקמטיהם, וחשש שלא יתאמצו או לא ישימו עין עיונם היטב כדבעי, ולחומרא דרש שיסתכלו בזכוכית מגדלת להטיב הראות ולהקל על ההבחנה, וגם למקד התשומת לב, אבל מדובר במה שנראה לעין, שהוא אסור לכו"ע , והדברים ברורים ופשוטים בעה"ו. ועל כן אין מזה שום ראיה.

יב.

בדברי הפלתי והחוו"ד בשרצים הנולדים בפירות

עו"כ (בקונטרס שם אות ו') ראיה מהפלתי (סי' ק') ששרצים הנולדים בפירות יש להם דין ביטול, ואין להם דין בריה, משום שאינם אסורים מתחילת בריאתם, שכל זמן שלא פירשו מותרים הם. [בתשו' אחרת לפני שנים, כתבתי כמדומני בשם החיד"א דודאי יש לה דין בריה, כי מעת שנבראו, דינם שאם יפרשו יאסרו, וחשוב שפיר מתחילת בריאתם, והוי בריה שאינה בטלה].

וכתב הרב ז"ל, והשתא דדבר שלא נראה לעין מותר, א"כ תולעים שנולדו בפירות יהיה בהם דין ביטול, דמ"מ אינם אסורים משעת בריאתם עד שיגיעו לגודל הנראה לעין. וגם מזה אין שום הוכחה, דלפי מה שהסברתי עולה דכל זמן שלא נראין לעין עדיין לא חשיבי ברואים כלל, שהתורה לא אסרתם ולא החשיבתם לבעלי חיים עד שיגיעו למצב שהעין רואה אותם, ואז היא תחילת בריאתן, ודי בזה.

עו"כ (שם אות ז') דגם להרב חות דעת שחולק על הפלתי הנז', לפי החילוק השני שם בחו"ד הוא רק בשרצים שנתהוו בפירות, שכל זמן שלא פירשו, עדיין אינם שרצים, אלא הם כחלק מן הפרי, אבל שרצים שלא נולדו בפירות שלא נאמר בהם דין זה דעד שיפרשו, דמיד הם שרצים, אם בעודם קטנים (שלא נראים) אין בהם איסור, א"כ גם להחו"ד, אינם אסורים מתחילת ברייתן, ואין להם דין בריה, ומדלא אמרינן כן מוכח שהם אסורים מתחילת ברייתן, אפי' שעדיין לא נראים לעין. עכ"ל.

ואחר המחילה כראוי, גם מזה אין הוכחה, דכל זמן שלא נראים לעין, הוי כלא נולדו כלל, ותחילת ברייתן הוא מרגע שהם נראים לעין רגילה בלא מכשירים נוספים. ומ"ש גבי שרצים שבתוך הפירות שכל זמן שלא פירשו עדיין אינם שרצים, היינו בנראים לעין, דאפ"ה הם כחלק מהפרי עד שיפרשו. ובזה באמת אם אינם תוך הפרי הרי הם אסורים מיד משעה שנראין לעין, ואין שייך בזה דין דפירשו.

יג.

אם מותר להכניס לבית הכסא תנ"ך זעיר שאי אפשר לקוראו אלא ע"י מיקרוסקופ

עו"כ (באות ח') להוכיח מתשובת מהרש"ם ז"ל (ח"ג סי' שנ"ז) בצילום של תנ"ך קטן כל כך, שא"א לראות האותיות אלא ע"י זכוכית מגדלת, שהעלה שאין להכניסו לבית הכסא, אלא בתיק בתוך תיק. ומוכיח מזה דדיני תורה נאמרו גם על מה שלא נראה לעין. עכ"ד. ולא דמי דשם צילמו מכתב ברור רק הקטינוהו כל כך, וע"י זכוכית מגדלת אפשר לקרא נמצא שיש פה כתב בפועל, בזה שייך להחמיר. אבל תולעים שלא נראים לעין, לפי מה שביארתי אינם תולעים כלל שעדיין לא נקראים בשם זה, ואעפ"י שרואים במיקרוסקופ שהם תולעים, אינם כלום, אלא הרי הם פירשא בעלמא.

יד.

בדברי החזו"א ז"ל בענין מילבי"ן

ובאות ט' שם, העתיק דברי החזו"א (ביו"ד סי' י"ד או' ו' ד"ה ובמעשה דהט"ז) שכתב דיש מקום להקל במילבי'ן, דלהפלגת קטנותן ודאי אבדו הכרת העין, ויש כאן ביטול יבש ביבש וכו', ואפשר דכל שאין העין שולט בו לא בריה הוא וכו', עכ"ל החזו"א. וכתב הנה לפניכם שגם החזו"א נקט בפשיטות שאפי' דברים שאינם ניכרים לעין, כמו מילב'ין, צריך ביטול ברוב, ולא איבדו רק החשיבות ד"בריה", אבל לא את איסורם בכלל, ובדברי החזו"א הללו הרווחנו דרך אגב טעם נוסף דא"צ לבדוק שום פרי בזכוכית מגדלת, והוא משום שאפילו אם יש בה תולעת קטנה כזו בטלה ברוב, אבל אם הוכרה כגון שנתגדלה או נפרדה אסורה באיסור גמור. עכ"ל הרב הכותב ז"ל.

וכבר הוכחתי שהמלבי'ן הוא נראה לעין רק שצריך שמש, או זכוכית מגדלת, משום שהוא קטן וצבעו כצבע הקמח או האורז וקשה להבחין בו. ובתשובה הקודמת הבאתי כל לשון החזו"א וביארתיו על נכון, והוכחתי בבירור, שמדבר בתולעים שהעין רואה אותם, רק נתערבו במאכל, וא"א לגלותם, ודן אם זה נחשב כנימוח ובטל ממנו דין בריה או לא. ולא הזכיר שם לא מיקרוסקופ ולא זכוכית מגדלת משום שלא על זה מדבר. אלא שם הוא דן על מה שהעין רואה. ע"ש.

וגם מה שכתב כאן שהחזו"א סובר שבגלל שהוא קטן בטל ממנו דין החשיבות של "בריה", ובטל יבש ביבש. והזדרז הכותב ללמוד מזה עוד טעם למה א"צ לבדוק כל פרי בזכוכית מגדלת וכנ"ל. אחר המחי"ר מכת"ר, גם בזה נלע"ד דמסקנת החזו"א היא, שכיון שהמילב'ין (נראה לעין) רק איבד הכרתו מתוך שנתערב בתבשיל, ולא יכירנו מקומו עוד, אבל גופו קיים ואם יפגשנו יראה וגם של יכירה, ולא אבד ממנו גם החשיבות של בריה, וזה שכתב: ובזה אף שנתערב יבש ביבש ואינו ניכר, מ"מ לא אבד חשיבות בריה, דגופו קיים וניכר אלא מפני שנתערב בגופים אחרים כתוארו אין העין מבחנת בינו לבין האחרים, עכ"ל. (שהעתיק הרב ז"ל). הרי מבואר דעדיין יש לו גם דין בריה. והטעם שרצה ללמוד הרב הנ"ל ז"ל אינו קיים. דבאמת עדיין חשוב ולא בטיל, ומיהו כל זה בגודל שעין אדם רואה אותו, אלא מתוך שנתערב בדברים כתוארו אינו מכירו.

טו.

בסוגיא דהנשבע שלא יאכל כלום ואכל שקצים ורמשים

עו"כ בקונט' הנז' (אות י') שכבר הביא ראיה נפלאה מהא דאמר ר"ל (בריש פ' יוה"כ), דלרבי עקיבא דסבר שהנשבע שלא יאכל איזה דבר אוסר עצמו בכל שהוא. מעמיד המשנה דהנשבע שלא יאכל, ואכל שקצים ורמשים חייב, ור"ש פוטר בסתם, דר"ש לטעמיה דגם על כל שהוא מושבע מהר סיני, ולא חלה שבועתו, אבל ת"ק ס"ל דאינו מושבע על כל שהוא מהר סיני, וע"כ אפי' אכל שקצים שמושבע עליהם מהר סיני, עבר על שבועתו, כי אינו מושבע מהר סיני על כל שהוא משקצים, ואילו השבועה חלה על כל שהוא ג"כ, ועבר גם על השבועה.

וע"ז כתב המחבר ז"ל דאם מה שלא נראה לעין אין בו איסור דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, אמאי פטור לר"ש, והלא מסיני אינו מושבע על מה שהעין לא רואה, ובשבועה אוסר גם מה שלא נראה, דלר"ע כשנשבע, הוא רוצה לאסור על עצמו אפי' מעט מן המעט, וא"כ גם מה שיכול לראות ע"י זכוכית מגדלת אוסר על עצמו בשבועתו, ואמאי פטור לר"ש, אלא ודאי שגם מה שלא נראה לעין אסור מן התורה, וע"כ לא חלה שבועתו גם ע"ז דמושבע ועומד מהר סיני גם על מה שהעין אינה רואה. וסיים: היוצא לנו מכל הנ"ל שמבואר בכל הפוסקים שדבר שאינו נראה לעין אסור באיסור גמור כדבר הנראה לעין, וכ"ש דאיתניהו במציאות וכו'. עכ"ל.

וגם זו אינה ראיה, דהרב הכותב ז"ל הניח הנחה מלבו הטהור, וע"ז מקשה ומוכיח ומסיק שהיא ראיה נפלאה, והנחתו היא שע"י השבועה לר"ע, ודאי אוסר גם מה שהעין לא רואה, ועל יסוד זה בנה ראיתו, ואם היסוד הזה היה נכון אזי באמת הוא מוכיח נכון. אך היסוד הזה שהניח לא נכון הוא אחר המחי"ר, דגם שבועה לא תחול, שהרי נשבע שלא יאכל, ואין זו אכילה כלל, דאטו דבר שהעין לא שולטת בו שייך בו אכילה, והרי הוא מבחינת גודלו ומשקלו כחיידק, ואין אדם מרגיש בהם כלל, לא בפיו ולא בבני מעיו, ואיך יכלל בכלל שבועה שלא יאכל, והרי לא אכל בשום פנים. ובפרט למה שהוכחתי בס"ד שכל שעדיין לא נראה לעין לא מיקרי תולעת, ופשיטא דלא חשיב אוכל כלל, ולכל היותר הרי זה פירשא בעלמא ותו לא מידי. וזה נשבע שלא יאכל, ולר"ע חלה שבועתו גם על כל שהוא, ואפי' כשהוא מעט מן המעט, עכ"פ בעינן שיש בו ממשות אבל שרצים קטנים וחיידקים אין בהם אפילו מעט מן המעט כלל שלא נראים ולא נרגשים כלל וכלל, ולא עוד אלא שאין זה שרץ בשלב זה, אלא פירשא בעלמא שעתידה להתפתח לבע"ח שיקרא שרץ.

ומ"ש שמכל הפוסקים מבואר וכו', כבר הוכחתי שכולם מודים שמה שלא נראה לעין אין בו איסור כלל לא מה"ת ולא מדרבנן.

טז.

ישוב כמה הערות בענין תולעים שאינם נראים וביאור הא דאמרו רבותינו שיתסר מיל קא שלטא עינא דרועה

עוד ראיתי להרב הכותב הנז' שבעמוד אחרון מקונטריסו הנ"ל, כתב ששלח לו הר"מ ויא שליט"א מכתב מהרה"ג ר' אברהם יעקב זלזניק שליט"א ראש ישיבת עץ חיים בירושלים, שם מעיר על מה שכתבו בידיעון מס' 35, שהתורה אסרה רק תולעים הנראים לעין ללא זכוכית מגדלת וכיו"ב, והוא כתב שאין לזה בסיס ומי יכול לחדש הלכה כזו. וממ"נ אם הדבר הוחזק בתולעים רק לא נראים מי יתיר אותם, אטו תולעים שאין נראים אינם תולעים.

וכתב ששמע משם הגאון ר"ד בהר"ן זצ"ל שדקדק מהגמ' (בכורות נ"ד ע"ב) דאמר שיתסר מיל קא שלטא עינא דרועה, ועין שלנו גם עם זכוכית מגדלת לא מגיעה לזה, ואטו התורה נשתנתה ח"ו, דבזמנם שהעין חזקה אותם תולעים היו אסורים, ולנו מותרים משום שנחלשה רְאִיָתֵנוּ, ובאמת יתכן שכל ההבדל בין הרועים החיים בחיק הטבע, לסתם אנשים החיים בבתים, ומשתמשים באור מלאכותי, ובודאי שאין לחלק בין איש לאיש, ובין זמן לזמן.

ואי מיירי בדבר שלא הוחזק בתולעים בכלל, אין חייב לבדוק מעיקר הדין כשאין ריעותא בפרי. וכמ"ש ביו"ד לגבי דם ביצים (בסי' ס"ו ס"ח), דסומכים על הרוב שאין בהם דם, אלא שהרמ"א כתב, שאם אוכל ביום נוהגין לראות אם יש בהם דם. אבל בלילה לא בודקים, וא"כ גם דבר שאינו מוחזק בתולעים א"צ בדיקה כלל, אפילו בעין רגילה.

ואין להוכיח להתיר מהחיידקים, כי החיידקים אינן בע"ח כלל, אע"פ שהרופאים קוראים להם, "חי חד תאי", אינו כלום להלכה, וכי יהיה אסור להורגם בשבת ע"י חימום או חיטוי, משא"כ תולעים שאסרתן תורה בלי תנאי שיראו לעין רגילה. עכ"ל.

ועיינתי היטב במכתב חשוב זה, ולענ"ד יש מקום לתשובה, ואיני כמשיב על דברי הגאון הכותב, אלא מקיים דבריהם של גדולי עולם מדורות קודמים וגם גדולי דורנו, אשר כולם סוברים שבעל חי שאינו נראה בעין של אדם בלי מכשירים, אין בו איסור כלל וכלל. והראיות וההערות שבמכתב זה באים לסתור דברי כל גדולי עולם שהזכרתי כבר בתשובה הקודמת, ולקיים דבריהם אני בא היום.

וכבר העליתי בתשובתי הקודמת, דכל בע"ח שהעין לא רואה אותו אינו נחשב לתולעת כלל, ולא חל עליו איסור כלל. וביארתי עוד שאין ההיתר תלוי באונס, שזה דבר שלא נראה ואנוס רחמנא פטריה כאשר כתב הרב ערוך השלחן, אלא שעדיין לא חל עליו שום איסור עד שיגיע לגודל שהעין קולטתו. וע"כ מה שכתבו במכתב זה בראשית הדברים, ומי יכול לחדש הלכה כזו. עכ"ל. אחר המחילה כראוי, אין כאן שום חידוש, שהרי דורות רבים מאד אחר מתן תורה, עדיין לא ראה אדם בעל חי או תולעת אלא אם כן היתה בגודל שעין אדם קולטת אותה, שהרי לא היה מיקרוסקופ בעולם, ואיך יעלה בדעת שהתורה תאסור דבר שאין אדם רואהו ליזהר ממנו, ולהמנע מאכילתו, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואין זה חידוש לומר שמה שלא נראה בעין לא נאסר, שאין זה תנאי, רק שאין שייכות לאסור מה שלא נראה בעין כלל, ומזה גופו אנו למדים שכל דבר שלא נראה אינו קיים. ובודאי אין עליו שם של בעל חי, וק"ו שאין בו שום איסור כלל. עד שנמצא שמי שבא לחדש ולאסור מה שהעין אינה רואה, הוא זה שצריך להביא ראיה, כי בפשטות זה דבר חדש לגמרי ולא נרמז בשום מקום, והוא היפך כל סברא, לומר שהתורה אסרה דבר שאין בכוח האדם להבחין בו, עד עבור אלפי שנים ויבא יום וימציאו המיקרוסקופ שאפשר על ידו לבחון בדברים. ועתה שהתגלה הדבר ע"י אותו מכשיר שיש יצורים זעירים אשר לא שערום ולא ראום אבותינו בכל הדורות הרבים ההם, מתמיהים לאמר מי יכול לחדש הלכה כזו.

וגם מה שכתב עוד אטו תולעים שאינם נראים אינם תולעים. אכן אמת הדבר שאינם תולעים עד שיראו בעין של האדם בלי מכשירים.

גם מה שכתב משם הגר"ד בהר"ן ז"ל שהרועים היו קולטים שיתסר מיל, וכמ"ש במסכת בכורות (נ"ד ע"ב), ותמה, האם התורה נשתנתה ח"ו שבזמנם שראייתם היתה חזקה התולעים הקטנים היו אסורים, וכיום שנחלשה ראייתנו יהיו מותרים.

ולא ידעתי מי גילה לו רז זה, שהיתה ראייתם חזקה וראו תולעים בעיניהם, גם מה שלא נראה בעין שלנו, אלא ע"י מיקרוסקופ, ואדרבה ברור לכולי עלמא שמה שנראה כיום ע"י מיקרוסקופ, לא שזפתו עין אנוש מעולם, וכפי שנראה ברור מהחכמת אדם בהשגתו על ספר הברית בענין החומץ הנ"ל. והרועה הנזכר בגמרא דבכורות הנ"ל, אין מדובר כאן בחדות הראיה, אלא שהרועה מקיף שטח של ששה עשר מיל, מתוך שהוא מכיר היטב את השטח, מקיף אותו בקלות ובחדא מחתא הוא סוקר כל השטח של ט"ז מיל בסקירה אחת. ואין מדובר על דברים קטנים וגדולים, אלא כמה גודל המקום שרועה אחד יכול לשמרו, ואמרו דקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא עינא דרועה. והוא ענין של שליטה וְהֶרְגֶל והכרת השטח במקום הכרה קרובה וחזקה, ואין להסיק מזה שהראייה השתנתה, ובודאי שההלכה לא השתנתה ולא תשתנה ח"ו. [א"ה חתן הרהמ"ח שליט"א. ובאמת שכן פירש התפא"י בבכורות שם. אבל בילקוט הראובני (פרשת בראשית דף מ' ע"ב) פי' דברי הגמ' כפשוטם דמיירי על ראיית האדם למרחוק. ע"ש. וכ"כ בבן יהוידע (ערובין סה.) דבדורות הראשונים היה חוש הראות חזק מאה ידות על דורות אלו. ע"כ.]. ואדרבה מתוך המציאות עולה שלא יעלה בדעת לומר שהתורה אסרה מה שלא היו רואים כלל, מוכרחים לומר שגם היום אחר הגלות עין המיקרוסקופ, עדיין הם מותרים, ומי שחולק ע"ז, הרי הוא צריך לחוש שלא יאמרו שההלכה משתנה ח"ו.

עו"כ במכתב הנ"ל, דאי מיירי בדבר שהוחזק בתולעים חייבים לבדוק, ואם לא הוחזק בתולעים אינו חייב לבדוק וכנ"ל. וכנראה שמתכוין שדבר שהמיקרוסקופ מראה שיש בהם תולעים, הוא נחשב מוחזק בתולעים, אבל באמת אין פה שום חזקה שמה שלא נראה בעין של אדם, אינו אסור ולא מיקרי תולעים, ובודאי שלא שייך לקרא לו, מוחזק בתולעים.

גם מה שכתב שאין ללמוד מחיידקים שאינן בעלי חיים כלל, משא"כ תולעים שהתורה אסרתן בלא תנאי שיראו לעין רגילה. גם זה אינו מחייב כלל, דדין התולעים הלא נראים בעין של אדם כלל, רק על ידי מיקרוסקופ, דינם כחיידקים לכל דבר. ואמת שהתורה אסרה תולעים בלא תנאי, אבל אלו שהעין לא רואה אותם עדיין לא נקראים תולעים, ולא נכללו באיסור תולעים, וכאמור זה הכרחי, שאין שום סלקא דעתין למימר, שהתורה אסרה תולעים אלה, שהרי העין לא גילתה אותם, עד אחר אלפי שנים ממתן תורה, והוא עד שנוצר מיקרוסקופ שעל ידו גילו שיש תולעים קטנים מאד מאד, אבל כל הדורות אכלו ולא יכלו לדעת, ואיך יעלה בדעת שהתורה תאסור דבר שאי אפשר להמנע ממנו בשום פנים שבעולם.

וא"כ עולה דכל מה שכתבו גדולי האחרונים, וביניהם כל גדולי דורנו ועל ראשם מרן שליט"א בשו"ת יחוה דעת, שהביא דברי כל הפוסקים בזה, שכמעט כולם מתירים את התולעים שאין עין האדם מבחינה בהם. והתורה ניתנה לבני אדם אשר יצר ה' עפר מן האדמה עם איבריהם, ועם מעלותיהם ומגבלותיהם, ובודאי שהאיסור הוא על תולעים הנראים בעין הרגילה שיש לנו.

ופירשתי בס"ד דאין הכוונה שהתולעת אסורה, ומפני שלא נראית בעין לא אסרתה התורה, אלא שהתורה אסרה תולעים וחרקים, וכשלא נראים בעין מרוב קטנותם, אינם נקראים תולעים ואינם מכלל בעלי החיים כלל. וכבר הארכתי בזה, וזה נראה לי ברור בס"ד.

ועל כן אין מקום לאסור בעלי חיים, אלא אלו שעין אדם מבחינה בהם בלבד. זה הנראה לעניות דעתי בסוגיא זו.

והקב"ה יאיר עינינו בתורתו, ויצילנו מכל מכשול ותקלה, וינחנו בדרכו ובאמיתו לעולם.

 

שלמה משה עמאר

ראשון לציון הרב הראשי לישראל