וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: (שם)

כבר הזכרתי מדברי הרמב"ן ז"ל משם המדרש שלכך נאמר בארון "ועשו" בלשון רבים, לומר שהקב"ה אומר שיבואו הכל ויתעסקו בארון, כדי שיזכו לתורה, והעסק שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר. עכ"ל.

וראיתי בספר המאור שבתורה, שכתבו, שהגרי"ז ז"ל הקשה על זה, דהרמב"ם ז"ל (בהלכות בית הבחירה פ"א הי"ב), כתב דהכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ומבואר דיש חיוב לכל אחד לסייע בבנין בית המקדש בממונם ובגופם. ואיירי במשכן ובכליו, שהם בכלל המצוה דועשו לי מקדש, וא"כ בכל הכלים חייב כל אחד לסייע בגופו. וצ"ע דברי המדרש, דנאמר "ועשו ארון", שכל אחד חייב לעסוק בו כדי לזכות בתורה, הא מדין ועשו לי מקדש חייבין הכל לעסוק בו.

וראיתי שכתבו שם משם רבי ירוחם אולשין שליט"א, שדקדק ברמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה ה"ו) שכתב ועושין במקדש שבעה כלים, מזבח לעולה וכו', ומזבח לקטורת, ומנורה ושלחן, ולא מנה ארון עמהם, ומזה רוצה לומר שהמצוה לבנות ולסייע בגופם ובממונם שייכת רק במשכן והכלים ולא בארון, נמצא שהפסוק ועשו לי מקדש, קאי על המשכן וכליו דוקא ולא על הארון, משו"ה הוצרכנו ללימוד מיוחד של "ועשו ארון" שמצד זכות התורה יבואו כולם להתנדב או לעזור בעשיית הארון. עכ"ד. ברם מדברי הגרי"ז ז"ל לא נראה שלמד כן, ועל כן הוקשה לו כהנ"ל.

והנראה לענ"ד, דהרמב"ם ז"ל (בפ"א מהל' בית הבחירה הי"ב), מדבר על מצות עשה של בנין בית המקדש, וכתב שהכל חייבים לבנות ולסייע בגופם ובממונם כמו שהיה במדבר בבנין המשכן. ובזה י"ל דזה שייך בשבעת הכלים שזה חלק מבנין המקדש. דאי אפשר בלעדיהם, שצריכים המזבחות בשביל הקרבנות, ומזבח הזהב לקטורת הסמים, והשלחן ללחם הפנים, והמנורה להעלות נר תמיד לפני ה'. אבל הארון אעפ"י שחשיבותו עולה על כולנה, מ"מ גם אם אין ארון שייך לבנות בית המקדש, תדע שבבית שני לא היה ארון ולוחות והקריבו קרבנות והקטירו קטורת הסמים, ועשו כל העבודה כהלכתה. ועל כן לא נכלל במצוה זו של בנין והקמת בית המקדש.

אבל המדרש אינו מדבר על מצות עשה כלל, ולא על בניית בית המקדש, אלא בא לומר שמי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יבא ויתרום לעשיית הארון, וכן יתעסק בעשייתו, ואפילו בכל שהוא. וע"כ אמר הכתוב "ועשו ארון" בלשון רבים, ובזה זוכים ליטול חלק בהכנה של תורה, ושכרו עמו שיזכה לכתר תורה. והם שני ענינים שונים.

ובאמת לא מצאנו מצוות שונות לכל כלי בעשייתו, ובמנין המצוות רבנו הרמב"ם מנה רק מצות עשה לבנות מקדש, ותו לא, וגם בריש הלכות בית הבחירה (פ"א ה"א), כתב מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה. וכו'. ובהלכה ה' שם, כתב ואלו הם הדברים שהן עיקר בבנין הבית עושין בו קדש וקדש הקדשים וכו'. ובהלכה ו' כתב ועושין במקדש שבעה כלים מזבח לעולה וכו', ומזבח לקטורת ומנורה ושלחן וכו'. ע"ש. נמצא שכל הכלים שמנה הם מכלל המצוה של עשיית מקדש, וכמו שאומר, שלא תושלם המצוה של עשיית המשכן, עד שיעשה בו הכלים הללו. אבל אין הם מצוה בפני עצמן. וכאמור הארון לא נמנה עמם, ולא נכלל בכלל ועשו מקדש. וכ"כ הרדב"ז ז"ל בביאורו שם, וז"ל (ריש הלכה ו') ועושין במקדש כלים וכו'. הכל בכלל ועשו לי מקדש, ואין כל אחת מהן מצוה בפני עצמה. עכ"ל.

וע"ש במשנה למלך ה"א, שכתב שהרמב"ן במנין המצות (עשה סימן ל"ג) כתב, דעשיית הארון והכפורת לשום שם העדות, תמנה מצות עשה בפני עצמה. ושכן כתב בסוף הספר. וע"ש.

והנה גם להרמב"ן ז"ל אתי שפיר דאין הארון בכלל הכלים, שהוא מצות עשה בפני עצמו. ולהרמב"ם ז"ל שאינו מצות עשה, מ"מ אינו נכלל בעשה דועשו לי מקדש, אלא שאמרה תורה ועשו ארון, לומר לנו שהמשתתף בזה זוכה לכתרה של תורה.