הדפסה
על החיוב להשתדל להעמיק בלימוד בכל פרטי המצוה בטרם יבא לקיימה

וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה: (לט, ה)

בפרשת תצוה (לעיל כח, ח) כבר נאמר ענין זה, ופירש"י ז"ל "וחשב אפודתו", חגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו. אשר עליו, למעלה (כי האפד מן המתנים ולמטה) בשפת הסינר, היא החגורה. עכ"ל.

וכן הוא בפירשב"ם ז"ל שם, שכתב שבחשב היה חוגרו ומחברו, כדכתיב (ויקרא ח', ז') ויחגור אותו בחשב האפד ויאפוד לו בו. עכ"ל. והחגורה מקשרת ומחברת הבגדים וזה תיקונו של כל מלבוש, וכן באפד.

והיה מקום לחשוב שאין קפידא איך יעשה החגורה הזאת היא חשב האפׂד, ובלבד שתקשר ותחבר האפד לגוף הכהן הגדול, ותושג המטרה בכל מה שיעשוה לחבורה זו. ע"כ אמר, וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו וגו'. ופירש"י ז"ל שם, כמעשהו כאריגת הסינר מעשה חושב ומחמשת המינים, כך אריגת החשב מעשה חושב ומחמשת המינים. ממנו יהיה, עמו יהיה ארוג, ולא יארגנו לבד ויחברנו. עכ"ל.

ומזה יש לנו למוד גדול שבכל מצוה, ובכל עבודה בה נעבוד את השם יתברך, כשבאים לחזק את ענינה ולהתחזק בקיומה, יש ללמוד היטב את פרטי הלכותיה, ולהתבונן בעומק ענינה וזה גופא יהיה החיזוק באותה מצוה, שכאשר יבין בעומקה וירבה ידיעתו בפרטי דקדוקיה, כן תיקר בעיניו ויתחזק בה ביתר עוז ויתר שאת.

וזה אומרו וחשב אפודתו אשר עליו, ממנו יהיה. חשב הוא החגור שמקשר ומחזק, וזה צריך להיות ממנו ולא מבחוץ. ואולי קרא שמו חשב, שסוד ההצלחה היא החשיבה המעמיקה והמקדימה את המעשה, סוף מעשה במחשבה תחילה.