מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע: (כג, ז)

רש"י ז"ל, הביא הגמרא דסנהדרין (לג, ב) מנין ליוצא מבית דין חייב, ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו, תלמוד לומר ונקי אל תהרג. אע"פ שאינו צדיק שלא נצטדק בב"ד. עו"כ שאם יצא זכאי מבי"ד, ואמר אחד שיש לו ללמד עליו חובה, שאין מחזירין אותו לב"ד, ת"ל וצדיק אל תהרוג, וזה נצטדק בב"ד ע"ש. עו"כ שם, כי לא אצדיק רשע, אע"ג דאין מחזירין אותו לב"ד אחר שיצא זכאי, מ"מ אם הוא רשע יש הרבה שלוחים למקום להמיתו במיתה שנתחייב בה.

והרמב"ם ז"ל כתב (בהלכות סנהדרין פ"כ ה"א), אין ב"ד עונשים ע"פ אומד הדעת אלא ע"פ עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו, והעלימו עיניהם, או שנכנס אחריו לחורבה ונכנסו אחריו, ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג. הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו, אין ב"ד הורגין בעדות זו, ועל כיוצא בזה נאמר ונקי וצדיק אל תהרוג, וכן אם העידו עליו שעבד ע"ז, זה ראהו שעבד לחמה והתרה בו, וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו, אין מצטרפין שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג. הואיל ויש צד לנקותו ולהיותו צדיק, אל תהרגהו, עכ"ל.

וצ"ע איך אפשר לנקות לזה שהדם מנטף מחרבו, וההרוג מפרפר לפניו בתוך החורבה ואין איש אחר מלבדם. ועוד חזון למועד.

ורבינו בעל אוה"ח הקדוש, כתב דלפי דרשת חז"ל (שהובא ברש"י) דאם יש עליו מלמד זכות מחזירים אותו להצילו, אבל אם יצא זכאי ובא א' ללמד חובה אין מחזירין אותו. לפי זה יתבאר, מה שאמר: כי לא אצדיק רשע, דנותן טעם איך יחזור הדין לזכות אחר שחייבוהו, לזה אמר כי לא אצדיק רשע, דאם הוא רשע לא יועיל המלמד זכות, (שה' ימית אותו ע"י שלוחים אחרים), ואם החיוב שחייבוהו לא היה כדין, למה יהרגוהו חנם.

וכנגד מי שיצא זכאי ובא אחד ללמד חובה שאין מחזירין אותו לב"ד, אמר, כי לא אצדיק רשע, כי כבר יצא זכאי ע"י ב"ד, ואם היה רשע לא היה יוצא זכאי, כי אלקים נצב בעדת אל ובקרב אלהים ישפוט, ולא יחתום ה' על דבר שקר ח"ו. ושוב הקשה דנאמר כן גם ביצא חייב, שאם לא היה חייב ה' לא היה חותם, וכתב, יש לך לדעת כי ה' ניחם על הרעה, ולא ינחם על הטובה, דמהטובה לא ישוב, אבל ברעה ינחם, דלפעמים יספיק לאדם עינוי זה שיצא משפטו חייב, ואימות מות יגיעוהו, בראותו כי נגמר דינו למות. לזה אחר כך בקרב אלהים ישפוט לזכותו.

ויונתן בן עוזיאל תירגם, מפיתגם שיקרא הוי רחיק, ודי נפיק זכאי מבי דינך ואשכחו ליה חובתיה, ודי נפק חייב ואשכחו ליה זכו, לא תקטיל, ארום לא הוינא מזכי ליה אין הוא חייבא. והוא כדרשת חז"ל בסנהדרין שבדברי רש"י ז"ל. ואעפ"י שאין הבדל ביניהם לדינא, מ"מ בסדר שסידר בתרגום יונתן בן עוזיאל, מתבאר הפסוק יפה יפה, "ונקי וצדיק אל תהרוג", בין אם הוא יצא מב"ד צדיק, ובין אם עתה באים להצדיקו אחר שב"ד חייבו, עם כל זה, אל תהרוג. כי לא אצדיק רשע, שאם ב"ד זיכוהו, אומר הקב"ה אני לא אצדיק רשע, שאם באמת רשע הוא, ה' לא ינקהו. ויבא על עונשו הראוי לו, וע"כ אין להשיבו לב"ד. ואם יצא חייב ובאו ללמד עליו זכות, אל תהרגהו, כי ה' לא יניח להביא עליו זכות בזמן שהוא חייב.

וחתני הרה"ג רי"ש נר"ו העיר בזה, לכאורה לתרגום יונתן מתפרש אחרת שכתב ארום לא הוינא מזכי ליה אין הוא חייבא. עכ"ל. כלומר לא על העתיד מדובר אלא על העבר לא הייתי מזכהו אם הוא חייב. עכ"ל. ולי נראה דמ"ש "לא הוינא" קאי על זה שיצא זכאי שאין להורגו לזה אמר לא הוינא מזכי ליה, אבל לצד שנזכר בדבריו אח"כ, ודינפק חייב וכו' לזה ראוי לומר שאם הוא חייב ה' לא ינקהו.

ויומתקו הדברים של התרגום בדברי אוה"ח הק', שהזכרתי, דאם הוא חייב ה' לא יצדיקנו, ולא יועיל לו זה המלמד זכות. ודי בזה.

ורבינו אברהם ן' עזרא ז"ל פירש, שאם הוא רשע בדבר אחר, לא תאמר הואיל והוא רשע, אהרגנו ואסיר מכשול מהדרך, לזה אמר כי לא אצדיק רשע, ולא ימלט מיד ה'.

והעולה מן המקובץ הוא, שהדיין ידון על מה שיש לפניו, ולא יחשב חשבונו של עולם לדונו עפ"י דברים אחרים שבהם הרשיע, אלא במה שלפניו, ואעפ"י שהוא אוהב צדק, ולא יוכל לשאת עושה עולה, לה' הארץ ומלואה, והוא שופט בצדק ואמת, ואין מידו מציל, ולא יצדיק רשע, ואין צריכים לעזור לו בתיקון עולמו, והאדם יקיים חובתו, וגם אם הוא יושב בסנהדרין לדון בנפשות, ידון במה שלפניו עפ"י דיני תורתנו הקדושה, והמשפט לאלהים הוא, ומשפטו תהום רבה, ואין מי שיברח מהדר גאונו.