אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: (כא, לו)

ופירש"י ז"ל, "או נודע", או לא היה תם, אלא נודע כי שור נגח הוא היום ומתמול שלשם, הרי שלש נגיחות. שלם ישלם שור, נזק שלם. והמת יהיה לו, לניזק, ועליו ישלים המזיק עד שישתלם הניזק כל נזקו. עכ"ל.

והראב"ע ז"ל, כתב, ואם היה השור מועד, ישלם הנזק שלם. וכו' עכ"ל. ורבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב, "והמת יהיה לו", בגימטריא, גם הבעלים מטפלין בנבלה. עכ"ל.

והרמב"ן ז"ל כתב, "ולא ישמרנו בעליו", למ"ד בתלמוד שהמועד צריך שמירה מעולה מן התם, יאמר הכתוב, ואם שור נגח הוא ולא ישמרנו בעליו, להוסיף בשמירתו מפני רעתו, ישלם נזק שלם. ולמ"ד ששמירת התם והמועד שוים, יאמר, ואם נודע לו ששור נגח הוא, וגם עתה לא ישמרנו, בעבור פשיעתו הגדולה יתחייב נזק שלם. ע"כ.

עו"כ הרמב"ן שם, והמת יהיה לו, אחר שהביא דברי רש"י ז"ל הנ"ל והעיר בהם. כתב, ויתכן לפרש על דרך הפשט, והמת יהיה לו למזיק המשלם בתשלומים האלו, שיכניסהו לניזק בחשבון, ועל שני הלשונות הדין שוה הוא, שיהיו הבעלים מטפלים בנבלה, ומשעת מיתה תכנס עמו בחשבונו כדברי רבותינו. עכ"ל.

וע"פ דברי הרמב"ן ז"ל הללו, יתפרשו יפה דברי תרגום יונתן בן עוזיאל, שכתב, ולא נטריה מאריה, שלמא ישלם תורא חלף תורא, ונבילתא ומושכא יהא דיליה. ולכאורה נראה דסבירא ליה, שהנבלה של המזיק ודלא כמ"ש בגמרא, ואולם ע"פ הרמב"ן ז"ל י"ל שאינו חולק על התלמוד, דבאמת מפרש, יהיה לו למזיק, שהוא יכניס את המת לניזק בחשבון, ולעולם הניזק מטפל בנבלה מיום המיתה.

והרמב"ם ז"ל (בהלכות נזקי ממון פ"ז ה"ח) כתב, שמין לנזקין. כיצד, הרי ששבר כלי של חבירו, בין הוא בין בהמתו, אין אומרים למזיק קח את הכלי השבור ושלם לזה דמי כליו, אלא אומדין כמה פחת הכלי מדמיו, ונותן לו כל הפחת אם היה המזיק מועד, או חצי הפחת אם היה תם, שנאמר והמת יהיה לו, לניזק. פחת הנבלה על הניזק, ושבח הנבלה חולקין אותו הניזק והמזיק. עכ"ל.

והמחלוקת שהזכיר הרמב"ן ז"ל היא במשנה (ב"ק מה, ב) נחלקו ר"מ ורבי יהודה ורבי אליעזר, ובגמ' שם (מו, א) רבי אליעזר אומר אין לו שמירה (למועד) אלא סכין, אמר רבה דאמר קרא, ולא ישמרנו בעליו, שוב אין לו שמירה לזה. א"ל אביי אלא מעתה דכתיב (לעיל פסוק לג), ולא יכסנו נמי שוב אין לו כיסוי לזה, ואביי אמר שם שר"א למד מדכתיב, ולא תשים דמים בביתך.

ורבינו בעל אוה"ח הקדוש, הביא מחלוקת זו, וכתב דדיוקא דרבה קאי וקאי, כי יש הפרש בין ולא יכסנו, שהכתוב דיבר קודם בלשון עתיד וכי יפתח איש בור או כי יכרה וגו', וכתב "ולא יכסנו, שגם הוא לשון עתיד. אבל בשור אמר או נודע, לשון עבר, ושינה ואמר ולא ישמרנו, שהוא לשון עתיד, והיה לו לומר ולא שמרו. ומזה למד רבה, ששוב אין לו שמירה. ע"ש.

והנה הרמב"ם ז"ל (הל' נזקי ממון פ"ז ה"א) כתב, שור שקשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, אם תם הוא משלם חצי נזק, ואם היה מועד פטור, שנא' ולא ישמרנו בעליו, הא אם שמרו פטור, ושמור הוא זה. ע"ש. ופסק כרבי יהודה במשנה הנז'.

ובודאי שהאוה"ח לא בא לפסוק כר"א, רק בא לפרש דעת רבה שמפרש לדעת ר' אליעזר דמתניתין. אבל הלכה כרבי יהודה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל.