בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: (כא, לד).

פירש"י ז"ל "בעל הבור", בעל התקלה אע"פ שאין הבור שלו, שעשאו ברה"ר, עשאו הכתוב בעליו להתחייב עליו בנזיקין. "כסף ישיב לבעליו", ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין. (ב"ק ז, א). "והמת יהיה לו", לניזק שמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו.

ורשב"ם ז"ל כתב דלפי הפשט כיון (שהמזיק) שמשלם לו כל דמיו, בדין הוא שהמת יהיה למזיק, אבל חכמים פירשו (ב"ק דף י, ב) לניזק, כי פחת נבלה דניזק הוא. עכ"ל.

והרמב"ן ז"ל כתב ע"ד רש"י, ולא בירר את דינו, שא"צ לומר בנבלה הזאת שיטלנה הניזק בחשבון התשלומים, שאפילו היו למזיק כמה נבלות וטרפות אחרות בביתו יפרענו בהם כפי דמיהם, שכבר אמרנו לרבות שוה כסף ככסף אפילו סובין. אלא לומר שהנבלה של ניזק היא וכו' ואם פחתו דמיה אחרי כן או נגנבה, אין על המזיק לשלם אלא דמי המיתה שאם היה שוה מאה והנבלה חמשים, חייב חמשים, וזה שאמרו חכמים פחת נבלה (לניזק). ע"כ.

והראב"ע ז"ל רמז לכל זה בכותבו: כסף ישיב לבעליו, שיתן דמי הנופל בהיותו חי אחר שיפחות ממנו דמי המת. עכ"ל. והן הם הדברים.

ומדברי רשב"ם ז"ל נשמע קצת דמהדין היה יכול הניזק לומר למזיק שהוא יקח את הנבלה, אלא שחכמים פירשו לניזק, ואינו מובן, דהא יכול המזיק לשלם לניזק בכל הנבלות וטרפות שהיו לו, וכפי שכתב הרמב"ן ז"ל, וצריכים לומר שרשב"ם מודה שמן הדין יכול לשלם גם בכל הנבלות, אלא שהרב ז"ל כדרכו עומד על הפשט של הכתוב, ומפרש דלפי הפשט נראה דהכי קאמר בעל הבור שהוא המזיק ישלם וגו', והמת יהיה לו לבעל הבור, ולא לניזק. זה פשוטו של מקרא. אבל חכמים פירשו לניזק והכונה היא, שסמכו על מה שאמרו אפילו סובין.

ומה שכתב רשב"ם בסוף כי פחת נבלה דניזק הוא, נראה דר"ל, שעיקר החידוש של חז"ל הוא לומר שפחת נבלה דניזק, אבל עצם התשלום שמחשב דמי הנבלה זה פשוט דיכול לתת לו כל הנבלות שיש לו. וכן הוא בדברי הרמב"ן ז"ל.

ודע דאין חייב לשלם על בהמה שנפלה בבור ומתה, אלא אם היא קטנה או חרשת או שוטה או סומא, וכדתנן בב"ק (נ"ב ע"א), וע"ש במסקנת הגמרא (נ"ד ע"ב), וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות נזקי ממון פי"ב הט"ז, וכן אינו חייב על מיתת הבהמה בבור, או על חביטתה בתל, אא"כ היתה קטנה או חרשת או שוטה או סומא, או שנפלה בלילה, אבל אם היתה פקחת ונפלה ביום ומתה פטור, שזה כמו אונס מפני שדרך הבהמה לראות ולסור מן המכשולות. וכן אם נפל אדם ומת אפי' היה סומא או שנפל בלילה וכו' הרי זה פטור, ואם הוזק בו האדם או הבהמה הפקחת חייב נזק שלם כמו שביארנו. עכ"ל. וטעמו פשוט דכתיב ונפל שמה שור או חמור ודרשו חז"ל שור ולא אדם חמור ולא כלים, וכנ"ל. ואמרו ז"ל (ב"ק כח, ב) דהני מילי לענין קטלא (שאדם מת בבור, בזה פטרו לבעל הבור), אבל לענין נזיקין בעל הבור חייב גם בנזקי אדם.