כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה', הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: (ל, יד-טז)

נתינה זו הנזכרת בכתוב נוהגת לעולם, דאע"ג דאין מצות מחצית השקל בזה"ז, נותנים זכר למחצית השקל, ואע"ג דאין מקדש ואין קרבן לכפר, נותנים הצדקה לעניים, ולהחזקת הני ברכי דרבנן דשלהי, לחזק ידי עמלי תורה, שיוכלו להמשיך בעמלם על התורה ועל עבודת ה', ובזה מתכפרים. וכבר אמרו חז"ל במסכת מגילה (יג, ב), שבזכות מצות מחצית השקל ניצלו מגזרתו של המן הרשע, ששקל עשרת אלפים ככר כסף על העם רח"ל, והקב"ה הפר עצתו וקלקל מחשבתו, והשיב לו גמולו על ראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ, כן יאבדו כל אויביך ה'. וזכות מחצית השקל שנתנו לתרומת ה' היא שעמדה להם.

ובעל הטורים כתב כאן, מבן עשרים שנה, סופי תיבות המ'ן, עשרים שנה ומעלה, ראשי תיבות עש'ו, ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג, ד), ע"כ. כלומר, שע"י הצדקה הקב"ה מצילנו ממות שתיבת מו'ת בר"ת, וצדקה תציל ממות, ומכפר לנו ולוקח חליפתנו תמורתנו כפרתנו, ונותן לנו חיים ושלום, בצדקה תכונני (ישעיה נד, יד). והלך לפניך צדקך (שם נח, ח). וע"כ בכל עת יקדימו צדקה וירבו חסדים והם יהיו מגן וצינה, ובפרט בעת צרה וצוקה, מיד יעוררו הקהל להרבות צדקה וחסד, ויקיימו בנפשם, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם (איכה ג, מ). ויחזקו ידי לומדי תורה בחן ובחסד וברחמים, וזכות העמל של התורה עומד להם לשמש ומגן.

והנה בתרומת המשכן נאמר כאן, ונתנו אותו על עבודת אהל מועד, ופירש"י ז"ל, הן אדנים שנעשו בו. עכ"ל. וכן כתב רשב"ם ז"ל, על עבודת אהל מועד, כדכתיב (להלן לח, כז) מאת אדנים למאת הככר, ככר לאדן. עכ"ל. ובימינו החזקת תלמודי תורה וישיבות, היא עבודת אהל מועד, וכמו שהאדנים הם הנושאים כל אהל מועד, כן היום תלמודי התורה והישיבות הם היסוד והשרש ללימוד התורה וללומדי התורה.