וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: (ל, יא-יב)

"כי תשא", פירש"י ז"ל אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם. "ולא יהיה בהם נגף". שהמנין שולט בו עין הרע, והדֶבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד. (שמואל ב', פרק כד). וכן עולה גם מהתרגומים.

וצריכים להבין למה שולט עין הרע במנין. ונלע"ד דהמנין עושה חשיבות ומבליט את הענין. וחז"ל אמרו (תענית ח, ב וש"נ), אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. דככל שהוא סמוי וספון שורה בו ברכה, דאין החיצונים שולטים בו. אבל דבר המנוי הוא בולט וחשוב ועל כן שולט בו עין הרע רח"ל. תדע שהלכה היא ביורה דעה (סימן קי סעיף א), שדבר שבמנין אינו בטל אפילו באלף, דע"י שנמכר ונקנה במנין הוא חשוב וחז"ל גזרו על דבר חשוב דלא בטיל, כמו חתיכה הראויה להתכבד, וכן דינה של בריה שלמה דלא בטלה (ראה חולין ק, א), וכן יש עוד דוגמאות ואחת מהן היא, "דבר שבמנין" דזה מלמד על החשיבות שהמנין נותן, וכשיש חשיבות זה גורם להבליט אותו הדבר ולתת לו שם ותהלה, ויש לזה סכנה שהחיצונים יכולים להתנפל עליו, וזה הנקרא עין הרע רח"ל. ואמרו בגמ' סנהדרין (יד, א) הוי קבל וקיים (ופירש"י הוי אפל ונסתר, ותחיה), שככל שמסתתר ולא בולט זוכה לחיים, וכבר אמר יעקב אבינו ע"ה לבניו (בראשית מב, א), "למה תתראו", וציוה עליהם להתפזר שלא יבלטו.

וכשאמר לה אלישע לשונמית (מ"ב ד, יג), הנה חרדת אלינו כל החרדה הזאת מה לעשות לך, היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא, ותאמר בתוך עמי אני יושבת. ואמרו ע"ז בזהר הקדוש (ח"א סט, ב ושם קס, ב וראה שם ח"ב מד, ב), שאותו היום היה יום ראש השנה – יום הדין, ואמר לה אלישע אם תחפוץ שידבר עליה טוב לפני "המלך" הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, ודחתה הצעה זו, כי יראה שאם יוציאוה מן הכלל כדי להושיעה, זה עלול להבליט אותה והחיצונים והמקטרגים ירדפוה ותהיה בסכנה, ע"כ אמרה לו, נא בבקשה השאירני נסתרת, בתוך עמי אנכי יושבת, ואל תוציאני מתוך הכלל. והוא יסוד גדול לכל האמור.

ואולי זאת היא הסבה שהקב"ה מוחל עונותיו של מי שעלה לגדולה, וכן מוחל עוונותיו של חתן, דדברים אלו הם בולטים ויכולים לגרום סכנות של קטרוג ושטנה רח"ל, ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני, וכשהקב"ה חפץ לגדל אדם ולהקימו מעפר ומאשפתות, הוא מתכוין לטובתו, ולא שיהיה חשוף וגלוי למשטינים ולמקטרגים רח"ל, ע"כ מקדים לו רפואה ותעלה ומוחל לו על כל עוונותיו, כדי שלא ימצאו בו כדי אחיזה, ויהיה שמור מן המזיקים.

ואולי על פי זה יתבאר מאמרם על הפסוק בברכת כהנים (במדבר ו, כד), יברכך ה' וישמרך, ואמרו (במדבר רבה יא, ה), יברכך בממון, וישמרך מן המזיקים, ומה ענין זה לזה, ולפי האמור אתי שפיר, דכשמברך לאדם בממון מיד הוא מתבלט, ויש סכנה שיזיקוהו המזיקים, ומאי אהני ליה ממון זה, ע"כ אמר יברכך ה' וסמיך ליה "וישמרך", שמיד שמברכך בממון הוא כבר שם שמירתו עליך מן המזיקים שלא יגעו בך, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואז הברכה היא מושלמת.

וזה אומרו "כי תשא את ראש בני ישראל" למנותם, ונתנו איש כופר נפשו לה', ותמנה את המעות ולא את בני ישראל, ולא יהיה בהם נגף בפקֹד אותם. שהמנין מחשיב ומרומם, ע"כ תטיל המנין על המעות ולא על הגולגלות של בנ"י.

ואומרו כי תשא את ראש בני ישראל, ולא אמר "מנין" בפירוש. כי זו היא שקשה, שעל ידי המנין נעשה הדבר חשוב ביותר, ואם אתה מונה אותם אתה מרומם אותם שזה אומרו, כי תשא את ראש בני ישראל, בעצם המנין אתה נושא את ראשם למעלה וינשאם וינטלם, והיא גופה הסכנה וכמבואר.

ואולי מזה יובן שציוה להם לתת מחצית השקל, ולא שקל שלם, משום שהמטרה היא למנוע מהם חשיבות והתבלטות, ומחצית מורה על שבירה וזה גופא הוא לישועתם.

עוד יש לפרש בזה מה שאמר הכתוב (דברים ז, יד), ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה. וקשה מה הקשר שבין ברוך תהיה, ובין לא יהיה בך עקר וגו'. ושמעתי בזמנו משם הגאון רבי איסר זלמן מלצר ע"ה, שפירש דבר זה ע"פ מה שאמרו רבותינו (ראה ב"ר ס, יג ושהש"ר ב, מא), דכשהגוי מברך לישראל, ברכתו רעה היא וגורמת עקרות רח"ל, וכמו שהיה ברבקה שבירכו אותה אחיה ומשפחתה, כדכתיב (בראשית כד, ס), ויברכו את רבקה ויאמרו לה, אחותנו את היי לאלפי רבבה. והיתה עקרה עד שהתפלל עליה יצחק אע"ה. לכן אמר ברוך תהיה מכל העמים, שגם כשיברכו אותך הגויים, לא יהיה בך עקר ועקרה, ונאים הדברים למי שאמרם.

ועפ"י האמור י"ל עוד דהכי קאמר, "ברוך תהיה", שגם כשתהיה מבורך יותר מכל העמים ומרומם מעליהם, ואז יש סכנה שהמזיקים ישלטו בך ח"ו, מפני החשיבות וההתבלטות מכל העמים, על כן מברך אותנו ה' שלא נירא מעינא בישא שלהם, כי הוא יצילנו מעינם ומהמונם, ולא יהיה בנו עקר ועקרה ח"ו.