וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים. (כ, יח)

אולי י"ל שהעם עמד, שבאותה שעה היו בחינת מלאכים שנקראים עומדים, כדכתיב (זכריה ג, ז), ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וכן שרפים עומדים ממעל לו, (ישעיה ו, ב), וכיון שכל ההשגות שהשיגו ישראל בזה לא היו מכח עבודתם, רק מאת ה' היתה זאת להם, לבעבור תהיה יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו, כאמור בפסוק הקודם, על כן נאמר ויעמוד העם וגו', שכן זו בחינה של עמידה שהיא דרך המלאכים. ומשה ניגש אל הערפל וגו', אפשר שהוא בעבודת ההכנה שלו כלל גם את זה ולא ניתנה לו במתנת חינם, אלא פרי עבודתו אשר עבד ואשר הכין עצמו כראוי, וע"כ המשיך לגשת ולהתעלות.

ועוד י"ל, דבא ללמד שאפילו כשהעליה ניתנת במתנה מאת ה', גם בזה אפשר להתעלות עוד, כי מהותנו היא לא מהות המלאכים, וע"כ גם במתנת חנם יש להשתמש ולהמשיך לעלות ולהתעלות עם זה.

ועיין בפירש"י ז"ל שכתב, "נגש אל הערפל", לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל וכו'. ואפשר שמשה רבנו ע"ה מיד שקיבל הארות אלו במתנה מאת ה', הבין שעתה צריך להתאמץ ביותר, שלא בחינם ה' נותן מתנות כאלה, אלא כדי להשיג על ידם מה שלא היה יכול להשיג בלעדיהם, וניגש בכל כחו עם מה שקיבל מאתו יתברך, ופרץ ג' מחיצות ובא עד האלהים.

והראב"ע ז"ל כתב: ויעמד, הזכיר זה פעם אחרת, כי משה היה עושה הפך מעשיהם, אלה עמדו מרחוק, ומשה נגש אל השם. עכ"ל. ואולי כונת רבינו ז"ל כמו שהעליתי בעניי, שבא משה ללמדם, שגם במצב זה, אין לעמוד במקום, אלא להמשיך להתקרב ולגשת, והבא ליטהר מסייעים אותו.

ורבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב בשם פרקי דרבי אליעזר (פרק מא), "גש" לא נאמר אלא "נגש", מיכאל וגבריאל אחזוהו בשתי ידיו, והגישוהו אל השכינה שלא ברצונו. עוד כתב, "הערפל", גימטריא "שכינה". עכ"ל. ואפשר לומר שעל פי הפירוש של פרקי דר"א, גם משה לא חשב לגשת, מאותו הטעם שהעם עמד ולא נגש, עד שבאו מיכאל וגבריאל והגישוהו אל השכינה. ואפשר שמפני ענוותנותו הגדולה עמד גם הוא במקום שהעם עמד בו, ולא רצה להתקדם מעבר לעם, עד שאחזוהו שני המלאכים הנ"ל, והגישוהו שלא ברצונו כי דרגתו גבוהה משלהם, ומקום עמידתו, הוא לפני ולפנים, מעבר לשלש מחיצות.