וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. (כ, א)

כתב רש"י ז"ל, מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדיבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן, א"כ מה תלמוד לומר, עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו. עכ"ל (ומקור הדברים במכילתא).

וביאור הדברים כך הוא, דמצינו במסכת קדושין (לא, ב) שאמרו רבותינו "אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום", וע"ז הקשו רבותינו במכילתא דהלא מכאן משמע שכל עשרת הדברות נאמרו מפי הגבורה בפעם אחת, וא"כ מה נשתנו שתי דברות הראשונות שחזר הי"ת ואמרם. ועל זה תירצו מה שתירצו וכמו שהביא רש"י ז"ל שחזר ופירש על כל דיבור בפני עצמו.

אמנם עדיין קשה דאם חזר הי"ת וביאר כל דבור ודבור, ובראשונה נאמרו כולם בדיבור אחד, א"כ מדוע אמרו רבותינו שרק אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמעום, והרי את כולם שמענו מפי הגבורה. והמפרש ברש"י (ראה שפתי חכמים אות ט) ביאר שהתירוץ הוא, שחזר הי"ת לפרש רק את ב' הדברות הראשונות ביחוד. ובדעת זקנים מבעלי התוס' ג"כ הקשו כן, ותירצו שחזר הי"ת על כל דבור ודבור בפני עצמו, אך לא שמענו מפיו כי אם שנים, עכ"ד.

ואמנם הרב אוה"ח הקדוש כתב, אכן יתבאר על דרך אומרם אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום, פי' בתגבורת הדיבור יובן כי כאשר דיבר ה' עשרת הדברים בדיבור אחד כמו שכתבנו בסמוך, אין האזן יכולה לשמוע כל הגבורות, וכשהשמיעם לישראל, השיגו הם שמוע ב' דברות מהם, שהם אנכי ולא יהיה, ויצאה נשמתם, כאומרו (שה"ש ה, ו), נפשי יצאה בדברו, ולא יכלו להבין עוד, ושאר הדברות נחצבו להבות אש מקולו יתברך, ועמדו סדורים על הר סיני, עד שחזרה נשמתם של ישראל בטל חיים, (שעתיד הי"ת להחיות בו את המתים כמו שנאמר [ישעיה כו, יט) כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל), באו הדברות שהם קולות האדיר ב"ה, והיו מדברות לכל אחד מישראל, ולזה תמצא שאנכי ולא יהיה לך, נחקקו בתורה כסדר שאמרם ה', אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, כי האלוה בכבודו מדבר נוכח לישראל בעד עצמו ב"ה, וכמו"כ במצות לא יהיה לך ג"כ, ידבר כסדר זה. אבל משם ואילך ידבר קולו יתברך בעד מלאכו, (כלומר משם ואילך לא דיבר עמנו לנוכח, אלא בלשון נסתר), כאומרו (להלן פסוק י-יא), שבת לה' אלהיך, כי ששת ימים עשה ה', על כן ברך ה' וגו', וכן כולם. כי אין יכול הקול לומר שבת לי וגו' עשיתי את השמים וגו', ונתתי וגו', כי אינו אלא מלאך ה' יתברך, והבן ויערב לחכך וכו'. עכ"ל הטהור והנורא.

ואכן ערבים עלינו דברי דוד, מתוקים מדבש ונפת צופים, מאירים עינים ומשמחים אלהים ואדם, חכו ממתקים וכולו מחמדים. [וע"ש עוד שמבאר הרב ז"ל את מאמר חז"ל שמשה הוא שאמר את יתר הדברות לישראל].

ומקום הניחו לי בחמלת ה' להמשיך ולבאר ע"פ דברות קדשו, מאשר חצב מהררי קדש ברוח קדשו. שאחר שגילה לנו קדוש ה' זיע"א, שבעצם כל עשרת הדברות אמורות להשמע ע"י ישראל, וכמו שנאמרו כל הדברות בבת אחת כן היו ראויים ישראל ג"כ לשמוע הכל בבת אחת, אלא שלא עצר כוחם להכיל כל זה, ופרחה נשמתם מכח דברו הנורא. [ואולי זה כמו בחינת שבירת הכלים שלא יכלו לסבול את עוצמת האור הגדול ולהכילו ונשברו]. והגם ששמעו לא יכלו להבין ולהבחין ביתר הדברות, ואשר על כן כתב רבינו זללה"ה שכיון שגם שמונת הדברות כבר נחצבו בלהבות אש מקולו יתברך, לכך, עמדו סדורים על הר סיני עד שהי"ת החיה את ישראל בטל תחיה, ואז באו אותם דברות והיו מדברות לכל אחד מישראל. ועפי"ז יש לפרש הפסוק בתהלים (סב, יב) אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי, דבאמת דיבר הי"ת את כל עשרת הדברות בבת אחת, כמאמר חז"ל במכילתא שהובא בדברי רש"י ז"ל כאן, וזהו "אחת דיבר אלהים", שהוא ישתבח שמו דיבר את כל עשרת הדברים באחת, אך "שתים זו שמעתי", אנחנו שמענו להבין, רק שתים מהעשר, וזאת משום שפרחה נשמתם כדכתיב נפשי יצאה בדברו, וזה פירוש הפסוק, אחת דבר אלהים, שתים זו שמעתי, כי עוז לאלהים. וע"י העוז שלו יכול לומר את כל העשר באחת שאין לפניו מעצור והוא כל יכול בלי מגבלות כלל ועיקר ח"ו. אמנם כל העוז הזה הוא לאלהים דוקא, אבל אנו מוגבלים, וע"כ רק שתים זו שמעתי, והשאר לא יכולנו עוד לשאת. וממשיך ואומר הכתוב (תהלים שם), "ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". וכבר הקשו הקדמונים איזה חסד הוא, אם משלם לו כמעשהו. ופירושים רבים נאמרו בזה באופנים שונים. ויש לפרש שבחסדו הגדול הביא טל של תחיה והחיה אותם. והוא חסד ממש, שכן הטל הזה הוא נובע מלימוד תורה, וכמאמר רבי אלעזר (כתובות קיא, ב), שמי שיש לו טל של תורה טל זה מחייהו וכו'. וכאן עדיין לא היה לישראל טל כי רק עתה יתחילו ללמוד תורה מזמן קבלתה ואילך, אבל בחסדו הגדול הקדים והביא טל והחיה אותם, וע"י החסד שהחיה אותם השלים להם את כל הדברות, וכל אחד השיג לפי כוחו. וזה שאמר, כי אתה תשלם (וגם תשלים) לאיש כמעשהו, שכל אחד משיג לפי כוח ההכנה שלו, באופן שמצד האומר כל העשר נאמרו בבת אחת, ומה שאמרו אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום, אנו שמענו רק שתים, אבל ה' אמר את כולם בבת אחת, ולא קשה מידי. וזהו "שתים זו שמעתי". היינו דתלה ההגבלה בשמיעתנו דוקא.

ויש להוסיף עוד שבכל מקום שדברו על שתי הדברות תלו ההגבלה בשמיעתנו, וכההיא דקדושין (לא, ב) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ולא אמרו "מפי הגבורה נאמרו", מפני שכל הדברות כולם נאמרו מפי הגבורה בבת אחת ממש, אלא שההגבלה היתה כפי ערך שמיעתנו, כי שמעו רק שתים ופרחה נשמתם. וכן אמר המשורר הקדוש מוהר"ר שלמה הלוי אלקבץ זללה"ה בשירו הגדול לכה דודי, "שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד", כלומר שהוא יתברך אמר את כולם, אבל השמיענו רק שתי דברות. כי המגבלה היא בנו ולא במדבר ח"ו.

ועוד נבאר עפ"י דברות קדשו של הרב אוה"ח, את מה שאמרו חז"ל (מכילתא דרשב"י והביא הדברים רש"י להלן פסוק טו), "וכל העם רואים את הקולות", רואין את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר, ע"כ. וקשה למה היו צריכים לנס גדול כזה, והרי די לשמוע הקולות. שיצאו מפי הגבורה, שגם זה הוא בדרך נסי בודאי, וכמו שנאמר (דברים ד, לג), השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. וא"כ מדוע צריך להוסיף ולשנות עוד את הטבע באופן חזק, עד כדי כך שנתן הי"ת אור בעיניהם של ישראל, והיו רואים בעיניהם את הקולות. ואעפ"י שגדול אדונינו ורב כוח, ואין קושי לפניו כלל לשנות כל דרכי הטבע, על כל פנים אינו משנה הדרך שהטביע הוא יתברך להנהיג בו את עולמו אשר יצר ועשה בלי סיבה מיוחדת.

אבל לפי דבריו ז"ל, יובן הדבר היטב, שהוא ז"ל כתב, ששאר הדברות לא יכלו ישראל להבין כי פרחה נשמתם, ונחצבו בלהבות אש מקולו יתברך, ועמדו סדורים, על הר סיני עד שחזרה נשמתם וכו'. ולפי זה מובן היטב מאמרם ז"ל, שכיון שבשמיעה לא הבינו אלא שתים בלבד, והקב"ה העמיד את שמונת הדברות הנותרים על ההר סדורים, כשחזרה נשמתם היו מסתכלים ורואים את הקולות, כשהם סדורים וחצובים בלהבות אש, ערוכים כעצי שטים עומדים, וכמו שהיו קוראים ומבינים מאמר האל ב"ה. וזהו, "רואים את הקולות". ועפ"י דברות קדשו אלו עולה שלא נעשה נס לשנות הטבע בראיית הקולות, אלא הנס הוא בהשמעת כל עשרת הדברים בדבור אחד, אלא שהם קלטו רק שתי הדברות הראשונות בלבד, ופרחה נשמתם, וכיון ששאר הדברות כבר יצאו מפי הגבורה, העמידם הי"ת סדורים על ההר ותיכף כשפקחו עיניהם היו רואים ומתבוננים על ההר, ומיד ראו את הדברות סדורות לנגדם, והדברות היו באות ומלמדות אותם, והם רואים את הקולות עומדים וסדורים על ההר, ומיד רואים ומבינים את כל האמור בהם, ולזה יקרא "רואים את הקולות", כפשוטו וכמשמעו.

ונראה לענ"ד שהוא פירוש אמיתי לדברי חז"ל, והוא מיוסד עפ"י אמרי קדוש אדונינו בעל אור החיים זיע"א.