וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. (יט, יד)

פירש רש"י ז"ל, "מן ההר אל העם", מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא מן ההר אל העם. וכן כתב הרמב"ן ז"ל, ובמכילתא (כאן), דרשו בו, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, ולא היה הולך לביתו כלל, אלא מן ההר אל העם. עכ"ל.

ומוסר גדול שנו לנו רבותינו כאן, למי שנושא על שכמו עול של צבור, שמאז היותו למנהיג הריהו עבד לעמו, ואינו רשאי לפנות לעסקיו, ואפילו לא ללכת לביתו אלא מיד "מן ההר אל העם" בלא הפסק בינתיים, וכל הדרוש לעם הוא משועבד להם קודם לעסקיו ועסקי ביתו, ואינו רשאי לעזוב עסקי העם ולעסוק בעסקי עצמו, כי מכור הוא לעם לכל אשר יצטרכו, ולדאוג לכל עניניהם. ורק מי שנוהג כן הוא המסוגל לקדש את העם, ולהסיר מעליהם בגדים לא נקיים, והנהגות לא ישרות, בבחינת, "ויקדש את העם ויכבסו שמלותם".