וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. (יח, ז)

פירש רש"י ז"ל, כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה, יצא אהרן נדב ואביהו, ומי הוא שראה את אלה יוצאים ולא יצא, ע"כ.

ובאוה"ח הקדוש כתב, "ויצא משה לקראת חותנו". פירוש, לצד שאמר יתרו אם אין אתה יוצא בגיני וכו'. לזה אמר הכתוב ויצא משה לקראת חותנו. כי כבודו של חותנו הספיק לו לצאת לקראתו. יעו"ש.

ורוח אחרת ראיתי בתרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה, וז"ל, ונפק משה מתחות עננא יקרא, לקדמות חמוי וסגיד ונשיק ליה, וגייריה, ושיילו גבר לחבריה לשלם, ואתו למשכן בית אולפנא. עכ"ל.

נמצא דמדקדק בתיבת "ויצא", שיצא מאיזה מקום והיציאה הזו אינה מוכרחת, דאם היה עומד בחוץ ומחכה לו לא היה צריך לצאת כלל, וממה שכתב הפסוק, "ויצא", דרשו שיצא מתוך ענני כבוד ויקר. וצ"ל דמשמע מזה שלא רצה משה לקבל את יתרו לתוך העננים. ואפשר דמשום שידע בו שהוא עובד ע"ז, לא רצה להכניסו בתוך ענן ה'. וע"כ נתן לו כבוד גדול כמבואר ברש"י ז"ל, ובפרט שלא יכנס תוך הענן בעוד טומאתו בו. וכדי שלא יפגע בכבודו יצא לקראתו ויצאו עמו אהרן ונדב ואביהו וכו'.

ורק אחר שגיירו וקיבל עליו עול מלכות שמים ועול תורה אז הכניסו אל הקדש פנימה. וזהו שכתב, וגייריה וכו', ואתו למשכן בית אולפנא.

תדע שיש איסור אפילו על ישראל להכנס אל הקדש במשכן, ואפילו כהן גדול אינו נכנס לבית קדש הקדשים, כי אם ביוה"כ בשעת העבודות המיוחדות ליום. וכיון שמשה רבנו חשש שמא יתרו עובד עדיין לעבודה זרה, לכך סירב להכניסו אפילו אל תחום ענני כבוד. וידוע שכוחות הטומאה נאמר בהם (תהלים צב, יד), בחצרות אלהינו יפריחו, אבל בפנים, לא יגורך רע (תהלים ה, ה).