שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת, לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (לה, ב-ג)

פירש"י ז"ל, שהקדים להם אזהרת השבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת. עכ"ל. ולפי מה שביארתי בפסוק הקודם, שהקדים מצות שבת לצוותם מחדש למען ידעו כי הם עם ה' לנצח, ולא ימיר אותם לעולם ועד.

ועיין עוד ברש"י מה שכתב על "לא תבערו אש", ורשב"ם ז"ל פירש, שהואיל ובימים טובים כתיב (לעיל יב, טז), אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. שבזה התיר לנו מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומותר להבעיר אש לאפות ולבשל, ע"כ אמר בשבת לא תבערו וגו', ביום השבת. לומר שבשבת לא הותרה גם מלאכת אוכל נפש. וכ"ש שאר מלאכות שאסורים אפילו ביו"ט.

ובדעת זקנים מבעלי התוספות, כתבו, מפני שאינה נראית כל כך מלאכה, ושמא יאמרו רק נבעיר אש שתהיה מזומנת לעשות בזהב ובכסף מיד אחר צאת השבת, לכך נאמר לא תבערו.

והנה למעשה אצל רוב קהילותינו התקבל איסור ההבערה כחילול השבת החמור ביותר שאין למעלה ממנו. עד שגם אלה שכותבים ביום השבת ועושים מלאכות רבות נזהרים מהבערה, שהיא בעיניהם הדבר היותר רחוק ויותר חמור, וכמעט לא נשמע על אדם המבעיר אש, ואפילו הני אינשי שהלכו לעבוד בשבת רח"ל, היו זהירים בהבערת אש, ומי שהבעיר אש נתפס בעיניהם כגוי גמור. ואולי משום שאיסורה מפורש בתורה להדיא.

והיצה"ר חיפש ומצא איך להטעות את חלושי הידיעה גם באיסור זה, ע"י המצאת החשמל ומוצריו הרבים, שזו הבערה גמורה כידוע, וכל הפוסקים העלו שיש בזה סקילה, וכמו שהורה הגאון רבי יוסף משאש ז"ל בשו"ת מים חיים, כי בזמן שהגיע החשמל למרוקו לפני כשבעים שנה או יותר, הלך לחברת החשמל ולמד עניני החשמל כיצד נדלק ואיך הוא פועל וכו', מפי מהנדסים מלומדים, ופסק שהוא איסור תורה מובהק וחייבים על זה סקילה. ומפני ששמע שהיו כאלה שהקילו בו כתב עליהם, ודברי העיורים המתירים לרוח יהיו פזורים, וכו' יע"ש.

ועם כל זאת היו רבים מעמי הארץ שנתפס אצלם כדבר המותר, כי מה שנחקק בלבם הוא האש ממש, ולא החשמל ומוצריו, וכך החטיאם היצר והכשילם, גם בעון חמור זה רח"ל.

ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר אני הדל עוד טעם למה ראתה התורה צורך לפרש להדיא איסור ההבערה, ולהבדילו מכל מצוות התורה. משום שהוא האיסור המצוי ביותר בין איסורי שבת, שכן חרישה וזריעה אינם מצויים, וצריך לצאת השדה ולקחת הכלים וכו'. ובשביל לתפור או לכתוב הגם שכליהם קלים ומצויים מ"מ לא בכל רגע ולא בכל שעה האדם כותב או תופר, וק"ו בשאר מלאכות.

לא כן ההבערה שמצויה, בחשמל ובטלפון ובמחשב ובבישול ובאפיה ובתאורה, ובנסיעה במכונית או אופנוע וכו', וצא וראה מה קורה עם עישון סיגריות שיש להתרחק ממנו גם בחול מפני הסכנות שבו, ומי שמעשן הרי זה דבר שאין לו סוף בכל שעה ובכל רגע מבעירים, על ידי כל שאיפה ושאיפה, ובכל סיגריה יש עשרות רבות של הבערות, ואדם הרגיל בעישון יכול להגיע למאות ואלפי הבערות ביום אחד רח"ל, עד שהבודק ימצא שחילול השבת המצוי ביותר והמרובה ביותר הוא הבערת האש, ע"כ פירשה התורה איסור זה בפירוש מה שלא פירשה בשאר המצות.