וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' וגו': (לה, א-ב)

המפרשים ז"ל התקשו על הקהלה זאת, שהקהיל משה כאן את ישראל מה תכליתה, ועוד למה צריך לחזור ולצוות על המשכן ועל השבת, וכל אחד פירש בה כדרכו בטוטו"ד. והרמב"ן ז"ל כתב שאחרי ששבר משה את הלוחות ונתן על פניו מסוה, צוה להקהיל וכו', ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כיון שנתרצה להם הקב"ה, ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך ה' בקרבם, הנה חזרו לקדמותם לאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם, כענין שצוה תחלה, במ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לכן צוה אותם משה עתה ככל מה שנצטוה מתחלה. עכ"ל.

עו"כ ששת ימים תעשה מלאכה, שהקדים הקב"ה מצות שבת לומר שמלאכת המשכן תעשה בששה ימים ולא בשבת. ע"ש.

וברגליו אעבורה אני הקטן לבאר ולהרחיב באמרים, שציוה על השבת, ללמד לבני ישראל, שהקב"ה קיבל תשובתם וחזרו לקדושתם ולסלק מחשבת הגוים הטוענים שהשם יתברך כועס על ישראל והשליכם מעל פניו ח"ו, אלא אפילו ששבר משה את הלוחות ולקח את אהלו מחוץ למחנה, ונתן מסוה על פניו, מ"מ קיבל הקב"ה תפלתו ותשובת עם ישראל שנכנעו לפניו בכל לבם, ולתפלתם שָעה ברחמים וברצון, ומתנתו היקרה שהיתה טמונה לו בבית גנזיו ונתנה לעמו ישראל באהבה, ורק להם בלבד, עד שאמרו גוי ששבת חייב מיתה, כי הוא משתמש בלבושו של מלך. והיה חשש לחשוב אולי ח"ו לקחה מהם, לזה הקהיל משה את כל עדת בני ישראל וציוה אותם ששת ימים וגו', וביום השביעי יהיה לכם קדש, לכם ולא לאחרים, שהשיבם על כנם ועל מכונם ולא החסיר מהם דבר, ואחר שציוה על השבת שבזה הסיר כל חשש מלבם, וראו שעדיין אהבתו עליהם והם עם סגולתו, וקדושתו לאחר לא נתן ח"ו, ובמנוחתו לא ישכנו ערלים, ולא נתן שבתו לשום גוי ולא הנחילו לשום אומה ולשון, כי אם לעמו ישראל נתנו באהבת עולם שלא תפסק ולא תשתנה בשום זמן ובשום פנים ח"ו.

אז אמר הכתוב (פסוק ד') ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר, זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. קחו מאתכם תרומה וגו' ששב לצוותם על המשכן, שהכל עומד על כנו, וגם שכינתו תהיה עליהם חופפת כל היום בגלוי לעיני כל העמים.

ועוד אפשר לומר, שחזר וציוה על השבת ונתנה לנו מחדש, דאפשר שע"י העגל היה להם דין של גוי ח"ו, כיון שעשו אותו קודם שהביא להם משה רבינו ע"ה את לוחות הברית, ועדיין לא הושלמה הברית שבינם לבין הקב"ה, ועתה ששברו והכניעו לבם לפני המקום ב"ה, וע"י תפלותיו של משה עליהם, שב ה' מחרון אפו וניחם על הרעה, אשר דבר לעשות לעמו, וע"כ אמר אלה הדברים וגו', והיה לו לומר, ואלה הדברים, כמו בכל מקום ואלה המשפטים, שדרשו שע"י האות וא'ו מלמד שהכל מחובר לשרשים, מה הראשונות בסיני גם המשפטים האלה מסיני, אבל כשכותב אלה בלא וא'ו פוסל הראשונים, ובעגל נאמר אלה אלהיך וגו'. וכאן אע"פ שזו אותה שבת וכן מצות הקמת המשכן בלא שום שינוי כלל, מ"מ כתב אלה כדי לרמוז שחידש בריתו אתם ונתן להם השבת כמתנה חדשה, ולא רק המשך של הנתינה הראשונה, וע"כ לא כתב ואלה.