הדפסה
יראת שמים של עבדי פרעה

הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה. (ט, כ-כא)

הנה גם הירא את דבר ה', שבעבדי פרעה, אינה יראת ה' אמיתית ומושרשת, אלא יראה לשעתה, שראו מנסיונם שדבר ה' מתקיים באורח פלאי, ועתה הזהירם לאמר, ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה וגו' (שמות ט, יט). והיו מפחדים על צאנם ועל מקניהם אשר בשדה, וכן על עבדיהם. ואינה יראת ה' שהיא יראה קבועה וחשובה, שמונעת האדם מחטוא לפניו יתברך, כאמור בתפלת מעין שבע, לפניו נעבוד ביראה ופחד. ועיין בדברי רבינו יעקב בעל הטורים כאן, וז"ל, "הירא" ב' במסורה, כאן, וכן הירא ורך הלבב (דברים כ, ח), מה התם שירא מעברה שבידו, וגם אלה יראים מעבירות שבידם, מכאן אמרו טוב שבמצרים הרוג (תנחומא בשלח פ"ח), שהרי כתיב הירא את דבר ה', וסמיך ליה וירד עליהם הברד ומתו (שמות ט, יט). עכ"ל. וכונתו פשוטה שגם היראים שבמצרים היו מלאים עבירות, שזו לא היתה יראת ה' אמיתית, רק יראה לשעה.

והחלק השני שלא אסף את מקנהו, גם הם ידעו היטב שדבר ה' יקום כמאמר משה ולא יפול ממנו דבר, שכבר שמעו וידעו כל מה שהיה עד עתה, ועל כן אמר, ואשר לא שם לבו, שיש כאלה שיודעים ומסרבים ליכנע, ומעדיפים להמשיך בדרכם, בהנחה שלהם לא יקרה הדבר הרע, ועצלותם גוברת עליהם, ולזה נאמר, ואשר לא שם לבו וגו'.

וכבר עמדו ע"ז בעלי המוסר, ובראשם הקדוש רמח"ל ע"ה בספרו מסילת ישרים (פ"ב בביאור מדת הזהירות), שעיקר העבודה של היצר הרע, היא להעסיק את האדם ולהטרידו, שלא ימצא זמן להתבוננות, ולחשבון נפש, וע"י כך לא שם לבו לדבר ה', ואם לא שם לבו, זה הפתח לכל עון ולכל חטאת, וי"ל דלכן ציותה תורה על זה ואומרים את זה שתי פעמים בכל יום, ושמתם את דברי אלה על לבבם ועל נפשכם וגו' (דברים יא, יח). כי זה היסוד ליראת ה' ועבודתו.