וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ משֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה, וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי משֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם, וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה. (ט, ח-יב)

מהכתובים לפנינו נראה שיש קשר, בין המצב שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מחמת השחין, לבין המצב שהפעם לא פרעה הוא שחיזק את לבו אלא הי"ת הוא שחיזק והכביד את לבו, וכבר עמד ע"ז רבינו הרמב"ן ז"ל, (בפסוק י"ב) וכתב שיתכן שבמכות הראשונות, היו החרטומים מחזקים את לבו, להתפאר אצלו בחכמתם, ועתה לא באו לפניו, ואין עוזר לו ואין סומך באולתו וכו'. עכ"ל.

ולפי זה עולה שבמכות הראשונות שהחרטומים חיזקו אותו, נאמר "ויֶחזק לב פרעה". אבל בזאת שלא יכלו לעמוד, ולא חיזקוהו, נאמר "ויחזק ה' את לב פרעה", כלומר שהחיזוק הזה לא היה מהחרטומים. ועדיין צריכים להבין למה נאמר ויחזק ה' וגו'. ואולי זו הסיבה שהוסיף הרמב"ן וכתב, או שירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו כי במכות ראשונות בפשעו היה הדבר, ועתה סיבה מאת ה' כמו שביארתי למעלה והוא אמת. עכ"ל.

ולפירושו הראשון י"ל, דכיון שראה פרעה שחכמת חרטומיו היתה כלא היתה, ואפס כוחם וסר טעמם, כמעט נכנע לבו של פרעה, אך עוונותיו גרמו לו שהקב"ה מנע אותו מלשוב בתשובה וחיזק את לבו וכמו שביארנו לעיל (מאמר ו).

ועוד י"ל דעצם הדבר שמלא חפניים פיח, שזרק משה השמימה, נהיה לאבק על כל ארץ מצרים, וכל העולם רואים את האבק, ונודע הדבר שכל זה יצא ממלא חפניו של משה, שכן היה המעשה לעיני פרעה וכל גדוליו. והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות, שהיה נופל עליהם כמו אש זלעפות, ובוער בבשרם ומעלה אבעבועות מלאות מורסא, וכדי בזיון וכאבים נוראים רח"ל, עד שהחרטומים לא יכלו לעמוד שם, וכל חכמתם נבערה, כי היה השחין בחרטומים ובכל ארץ מצרים.

וכל אלה הכריעו את פרעה ורַפַה לבו וכמעט היה נכנע מרוב פחד ורעדה, ואז הקב"ה שלח לו התגברות ועוז וחיזק את לבו, כדי להמשיך בעקשנותו, וישלים הקב"ה את אשר קבע לעשות לעיני עמו וצאן ידו. וידעו ויכירו כי אפס בלתו.