וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה', וַיֹּאמֶר משֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. (ח', ד-ו)

הנה במכה זו היתה השבירה הראשונה לפרעה, והוא מתחנן על נפשו, לאמר העתירו לה' ויסר וגו'. וצריכים להבין למה במכה הראשונה, לא זע לבו ולא ביקש בעד נפשו. וכתב באור החיים הקדוש, שלא היה פרעה מתפעל אלא כשאימות מות נפלו עליו, וע"ש היטב בדב"ק.

ורבינו הראב"ע כתב שמכה זו קשה מהראשונה, ככתוב (תהלים עח, מה), וצפרדע ותשחיתם. עכ"ל. ודברי האוה"ח תואמים לדבריו ז"ל, שכתב שבמכת דם לא היה לפרעה סכנת מות, ומים לצמאו, מצאו לו סביבות היאור, או היה קונה מישראל, לזה לא נרגש ממנה, אבל מכת צפרדע היו בה שני דברים, האחד, הרעשת הקול. והשני, שהיו נכנסים במעיהם, דכתיב ובכה ובעמך יעלו הצפרדעים. ומכה זו מבהלת הנפש, ואין אדם בטוח בחייו, לזה אמר פרעה למשה, "ויסר הצפרדעים ממני", פירוש מתוך בני מעיו. וע"ש שמבאר כל המכות.

ומשה אמר לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו'. כשראה משה שפרעה התחיל להזכיר שם ה' על שפתיו, אמר לו התפאר עלי, כדי להראות לו נפלאות הבורא ב"ה, וגם לפאר אותו בכבוד כדי לידע ולהודיע שה' הוא האלהים. והרשע הזה גם בעת כזאת שהוא בדוחק ובצער במקום לומר שיכרית הצפרדעים מיד, אומר למחר. ועיין במה שכתב הראב"ע ז"ל, א"ר שמואל בן חפני (גאון) אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה היה יודע זה, וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים, ע"כ ניסהו והאריך ואמר למחר. עכ"ל. הרי שגם בפתחו של גהינם ממשיך ברשעו. ועיין ברמב"ן ז"ל עוד מזה.