וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין, וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין, וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן, וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. (ז, ח-יב)

צריך להבין מה פתאום ישאל פרעה אות ומופת, והרי הוא מלך היושב על כסא מלכותו, תוך ארצו ומדינתו עם שריו ועבדיו. והלא אם יבואו שני אנשים הגם שהם חשובים מאד, ויאמרו לו שישחרר את עבדיו הנאמנים לו, הלא ברור הדבר שינזוף בהם בחומרה, כי מה להם ולעניני מדינתו, ומי שם אותם מאן דאמר לבא אל המלך. ואם מפני שאמרו משה ואהרן שה' שלחם, הלא כבר השיב פרעה הרשע לזה בכפירה מוחלטת ואמר (שמות ה, ב), מי ה' אשר אשמע בקולו, ואם כן היה פרעה צריך להמשיך מיד ולהזהירם שלא יתערבו עוד בעניני ממלכתו, ולתת פקודה לכל האחראים שלא ירשו להם להתקרב אליו עוד בדבר הזה. וא"כ איך יעלה בדעת שפרעה ידרוש "אות ומופת?

ואולם כיון שהכל היה בשביל עם ישראל להכינם ולחזק בהם את אמונת ישראל, באותות ובמופתים רבים ועצומים, גם זה היה מוכן במאמר הי"ת לשים בלב פרעה שישאל וידרוש ויחקור גם בזה. כי לב מלכים ביד ה' (משלי כא, א), והוא מטה את לבם לכל אשר יחפוץ, והטה הי"ת את לב פרעה לתור אחר הפילוסופיה, ולחקור ולדרוש בהנהגת העולם, ועל מה יכונו מהלכיו, והיה אוסף את חכמי הזמן הפילוסופים והתוכנים, והחוזים בכוכבים והבקיאים במזלות ונתיבותיהם וגלגליהם, ושאר החוכמות, ומסיקים מסקנות, ובזה היה מפאר את שמו להראות יקר תפארת חכמתו.

וע"כ כשאמר לו משה רבינו ע"ה כה אמר ה' אלהי העברים וגו', לא השיב פרעה בשלילה מוחלטת, אלא אמר מי ה', לא ידעתי את ה' (שמות ה, ב). והוא בודאי כופר גמור בלא שום ספק, ולא זו אף זו שעשה עצמו אלוה, ואמר (יחזקאל כט, ג), לי יאורי ואני עשיתיני. אלא שהיה יושב עם חכמיו, ומראה על עצמו שהוא באמת מחפש להשיג את חקר האמת, והתחכם להשיב כחכם מלומד הדורש וחוקר להשיג מבוקשו, וכשהציעו לפניו דבר מה חדש, טוען איני מכיר דבר זה, ומה ענינו וכיו"ב, וכן פרעה משיב מי ה', ולא ידעתי, ומאת ה' היתה לו גם זאת כדי שיכנסו לחקירות, ואז יודע כבוד ה', ועל כן כשהוסיף משה לבקש מפרעה לשלח את ישראל, דרש ממנו פרעה אות מופת, וכשהשליך מטהו לפניו והיה לתנין, נתן ה' כוח בחרטומיו לעשות גם הם בלהטיהם כן, והיה פרעה צוהל ושמח להראות נצחונו, ואז נגלה כבוד ה' לעין כל, כאשר מטהו של משה שב להיות מטה, ובלע את תנינהם. והיה נס תוך נס, והתגדל והתקדש שמו הגדול יתברך בעולם.

ועל דרך זו המשיך הקב"ה את כל המהלכים בכיוון זה ממש, להרבות אותותיו ומופתיו, לחזק האמונה והביטחון בלב בני ישראל, ולהראותם כי הקב"ה שולט בכל הכוחות שיש בשמים ובארץ ובכל אשר בם, והוא צופה ומביט ומשגיח בעינא פקיחא על כל הנעשה, מגובהי גבוהים ועד אפסי ארץ, ואין יוצא מן הכלל, ולמען נספר באזני בנינו ובני בנינו, ויכירו וידעו כי ה' הוא האלהים ואפס זולתו.