וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה, וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. (יד, יט - כא)

רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל כתב, ויסע וגו', ובעבור שאלֶה השלשה פסוקים דבוקים זה עם זה, וכל אחד יש בו ע"ב אותיות, ע"כ מצאנו בספרים כתוב, סימן סוד השם המפורש. ולפי דעתי בעבור כי מספר השם הנכבד יעלה לע"ב אותיות, כאשר אפרש בפרשת כי תשא, על כן כתוב ככה. ובספר רזיאל הרוצה לעשות שאלת חלום יקרא בתחלת הלילה פסוק, ויהי בשלשים שנה, כי הוא ע"ב אותיות, עכ"ל.

וידוע דדברים אלו מבוארים בזוהר הקדוש על ג' פסוקים אלו, וכנראה שספר הזהר הקדוש היה פתוח לפני הראב"ע ז"ל. שהוא גדול הפשטנים, ונהירין ליה רזין עילאין, והמעיין בפירושי הראב"ע ז"ל לספר איוב, בעיניו יראה כמה וכמה סודות כותב ורומז שם.

והן ידוע דע"י שם ע"ב מתעוררים הרחמים, כי שלש פעמים ע"ב גימטריא רי"ו כמנין "גבורה", שהגבורות מתמתקות ע"י ג"פ ע"ב, וזהו ענין "ויעבור" שהוא ע"ב רי"ו. וג"פ רי"ו בגימטריא "תרחם", וכמ"ש בשער הכונות בברכת רפאנו (ראה דרושי העמידה דרוש ו ועי' עוד בדרושי הלילה דרוש ה ודרוש י ועוד הרבה מקומות), שר"ת רפאנו ה' ונרפא, הם רי"ו, ואח"כ הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה, ר"ת (הוכת"א) עולה גימט' ב"פ רי"ו, ועם רי"ו הראשון הם ג' רי"ו, בגימט' תרח"ם. ועיין במאור ושמש ד"ה ויסע, שהזכיר דברי הזוה"ק ויעו"ש מה שמבאר בפסוקים אלו. ואולי י"ל דג' הפסוקים, ויסע, ויבא, ויט, הם ג' חסדים טובים, שבכל פסוק יש ע"ב אותיות, ע"ב גימטריא חסד, שזכו בני ישראל באותה עת לג' חסדים, בזכות ג' ע"ב.

החסד הראשון מבואר בפסוק "ויסע" שענן ה' נסע מלפניהם ובא מאחריהם, להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל החצים ובליסטראות של מצרים, כלשון רש"י ז"ל (בפסוק יט). וכתב שפתי חכמים (אות ל) בשם הרא"ם ז"ל, שנסיעת המלאך היה מיד כשבאו מצרים עליהם, להבדיל בין המחנות ולקבל החצים והבליסטראות וכו', יעו"ש. והחסד השני, מבואר בפסוק ויבא בין מחנה מצרים, וגו'. שהחשיך למצרים, ולישראל היתה אורה ושמחה, כדי להרגיעם ולהניח להם מכל פחד, ובאשמורת הבקר ירדו אל הים באורה וגם שמחה. וגם כל הלילה לא קרב זה אל זה, רק ישבו המצרים בחשך ואפלה, והתקיים בהם ורשעים בחשך ידמו. ועוד בה תועלת רבה, שבבקר ראו מצרים את ישראל הולכים תוך הים ביבשה ואז רדפו אחריהם, ושם צללו כעופרת במים אדירים. והחסד השלישי, נאמר בפסוק, ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים וגו', וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, שהוא עצם הנס של קריעת ים סוף, שאחר שהיו ישראל בתכלית היאוש, בלי שנראה שום זיק של תקוה כלל ועיקר, נהפכה צרתם לישועה גדולה, ובעיניהם ראו מה שלא ציפה אדם מעולם, ועלו ונתעלו בהשגה רוחנית גבוהה ביותר כידוע.

וכל זה היה להם בזכות מדת הבטחון בה', שבטחו בו בכל לבם, למרות שלא היה נראה לעין אנוש שום דרך של הצלה, וע"ז אמר דוד המלך ע"ה בתהלים (כב, ה-ו), בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו. וכבר כתב רבינו יוסף חיים ע"ה וזיע"א בספרו עוד יוסף חי, דשלש פעמים נאמר כאן "בטחון", ופירש דקאי על ג' מדרגות של בטחון, והביא ע"ז מעשיות מהגמרא ועוד, להגדיר שלש המדרגות שאחת גבוהה מחברתה. ולא עת האסף.

וי"ל דנגד ג' החסדים הנזכרים בג' פסוקים אלו, נאמרו שלש פעמים "בך בטחו", שבכל פעם חידשו וחיזקו ישראל את בטחונם בה' יותר ויותר, ובזכות זה הפכו את מדת הדין למדת הרחמים. כי אמרו חז"ל (זוה"ק ח"ב קע, ב), שבשעה שעמדו על הים, היו נתונים בדין, וכמ"ש רש"י ז"ל שם (פסוק י"ט) וז"ל, בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך האלהים, אין אלהים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה, אם להנצל, אם להאבד עם מצרים. עכ"ל. והוא שאמרו שהיה קטרוג ואמרו מה אלו גם אלו וכו' כידוע. וע"כ היו ישראל צריכים לעורר הרחמים העליונים ע"י בטחונם בה', וכמ"ש לעיל (מאמר יב), על הפסוק דבר אל בני ישראל ויסעו, משם האוה"ח הקדוש זיע"א. וע"י הבטחון כל הדינים התמתקו והיו לרחמים גדולים, וזה מה שמרמז השם ע"ב שממתק הדינים, וכאמור ג"פ ע"ב הם "גבורה" לפי שבשמות אלו מתמתקים הגבורות, ולכך היו ישראל מחזקים עצמם בבטחונם בה' ובטחו בו, ואף הוא הרבה חסדיו עמם, עד שכנגד ג' בטחונות הנ"ל, עשה עמם שלשה חסדים נפלאים. והם הם הפסוקים של ג' שמות ע"ב כאמור.