וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. (שמות יד, ח)

בתרגום יונתן בן עוזיאל נאמר, "ובני ישראל נפקין בידא מרממא מתגברין על מצראי". וכן המשמעות של תרגום אונקלוס שתירגם, "ובני ישראל נפקין בריש גלי". וגם מרש"י ז"ל נראה שכן מפרש, שהרי כתב, "ביד רמה", בגבורה גבוהה ומפורסמת. עכ"ל.

ועיין ברשב"ם ז"ל שכתב, "ביד רמה", לא היו דואגים כלל, עד שראו פרעה ועמו רודפים אחריהם, אז ויראו מאד. עכ"ל, ואפשר שדברי רשב"ם ז"ל משלימים את דברי רש"י ז"ל והתרגומים, שישראל היו בהרגשה טובה בלי דאגה וידם רמה, אבל משראו שפרעה הקריב נתייראו ונבהלו מאד.

ואולם מדברי יונתן בן עוזיאל נראה קצת אחרת, שכתב "בידא מרממא מתגברין על מצראי", ומזה משמע שגם בראותם את המצרים לא נתייראו ישראל, אלא היו מתגברין עליהם, וצ"ע אם היה כן רק במחשבתם שחשבו שהם יכולים לגבור עליהם, או שהיו קרבות ביניהם והתגברו עליהם.

ורבנו עובדיה ספורנו ז"ל כתב "ביד רמה", כענין ידינו רמה (דברים לב, כז), היו מתאמצים לנצח את המצרים שלא היו רבים במספר כמותם, ובזה הודיע שלא היו יודעים ענין המלחמה, כי אמנם היה ראוי לירא מאותם המעטים מלומדי מלחמה, יותר ממה שיש לירא מכל המון מצרים הנוסע אחריהם אח"כ. "וירדפו מצרים אחריהם", אחר היוצאים ביד רמה, עכ"ל. ומשמע שהיו בישראל אנשים שיצאו להלחם עם המצרים, ולא נתייראו מהם, באומרם המצרים כאן מעטים ואנו מרובים. אבל מרש"י ותרגום אונקלוס נראה יותר כדברי הרשב"ם ז"ל הנ"ל.

והרב בעל מאור ושמש כתב, שתיבת "ביד רמה", בלתי מובן, שמשמע שיצאו בגאוה ובקומה זקופה ח"ו. אמנם יראה שרומז בזה מה שאמרו בזוה"ק (שמות מה, א), וז"ל, תא חזי כד נפקו ישראל ממצרים, רוחיהון הוי תביר בגווייהו, והוו שמעי אינון תושבחן ולא יכילו למחדי, ובשעתא דכולהו אוכלוסין ורתיכין נפקי בשכינתא, וכולהו אמרי תושבחן ושירין קמיה דקוב"ה, איתער קוב"ה רוחיהון דישראל וכו', וקל תושבחן דהוו שמעין הוו חדאן ונייחין ברוחיהון, וזה רמז כאן "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", "רמה" נוטריקון, ר'ינת מ'לאכי ה'שרת, שע"י רינתם היתה יציאת בני ישראל בשמחה, ע"כ. והיא דרך שלישית וצ"ע בדברי הזוה"ק בפנים.

ולפי פשוטו של מקרא נראה דהכי קאמר, ויחזק ה' את לב פרעה וגו' ובני ישראל יצאים ביד רמה. כלומר, דעד אז היו ישראל שלוים ושקטים, ולא היו בורחים ומבוהלים, כי ראו את היד הגדולה בה הוציאם ה' ממצרים, עד שפרעה ושריו ועבדיו מתחננים לפניהם שיצאו, כי נפל פחד ה' עליהם ולא יכלו עוד לעמוד, והיתה יציאתם ביד רמה, מתוך בטחון בה' שהוא עזרם ומגינם. אבל כשראו שפרעה וחילו רודפים אחריהם, נבהלו מאד כי אימת האדון על עבדו היא דבר טבעי, והיתה מושרשת עמוק בנפשם, וזה שאמרו הכתובים שאחריו, "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם וגו' ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ".

וכנראה שלזה כיוון רשב"ם ז"ל באומרו, ביד רמה, שלא היו דואגים כלל, עד שראו פרעה ועמו רודפים אחריהם, אז וייראו מאד. עכ"ל. [ועיין בדברי אוה"ח הקדוש להלן פסוק י' ופרעה הקריב, ותרוה נחת.]