וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. (כ, טז-יז)

היה קשה לי בזה מאד, איך מרגיע משה לישראל בדברים הללו, והלא הם פחדו מאד, בראותם הקולות והלפידים, וקול השופר וגו', ובפרט אחר שנפשם יצא בשומעם קול ה', עד שהביא הקב"ה טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם, ועל כן אמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, כאשר כבר מתו פעם אחת.

והנראה מהפסוק הזה, דפחדם היה ממדת "אלהים", שכשראו הקולות והלפידים, וההר עשן, הבינו שזו מדת הדין, והיו בחיל וזיע, וינועו ויעמדו מרחוק, מהלך י"ב מילין כמו שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל (פסוק טו), וכן דרשו רבותינו (מכילתא כאן ושבת פח, ב) והובא ברש"י ז"ל כאן, עד שמלאכי השרת היו מסייעין אותם להחזירם, כדכתיב (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידודון ידודון. ומשה מרגיעם, ואומר להם אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, וזאת היא שקשה שכל פחדם הוא שמא מדת אלהים היא זאת, ועכשיו משה מאשר להם לאמר בא האלהים. ואיזו הרגעה היא זו. משל לילד שהיה עומד בחלון ומביט אל הנוף, ופתאום זעק זעקה מרה בפחד ורעדה ורץ בבהלה לאביו, וצועק שיש שם כלב גדול. ומראה באצבע אל החלון, ואביו נגש וראה, ושב ומרגיע את בנו, באמור לו בני אל תירא, אין זה אלא נמר. והרי זה הדבר כאן, שישראל היו נבהלים ומפחדים ממדת אלהים, באומרם ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ומשה מרגיעם לאמר, בעבור נסות אתכם בא האלהים.

ובס"ד ישבתי עפ"י מה ששמעתי בשם רבינו האר"י זללה"ה (ראה לעיל מאמר ז ומש"כ בפרשת תולדות ריש מאמר יב), שכל מקום שכתוב: "האלהים" הוא גבורות ממותקות, שכן "אלהים" בגימטריא פ"ו, ובתוספת אות ה'א עולה צ"א, תשעים ואחת, כמו הוי'ה אדנו'ת, שהוא התמתקות הדינים, וע"כ בירך יצחק את יעקב (בראשית כז, כח), ויתן לך האלהים, שיתמתקו עליו הדינים. וכן יעקב כשבירך את יוסף ובניו, אמר (בראשית מח, טו), האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, האלהים הרועה אותי מעודי ועד היום וגו' יברך את הנערים וגו'. והרבה כתובים מורים כן.

ואפשר שהאות ה' שנוספה על אלהים היא רומזת לחמשה חסדים, והם ממתקים חמש אותיות אלהים. ובזה יובן היטב שישראל פחדו, כי חשבו שהקולות והלפידים וכו', הן הם גבורות קשות ויראו למות, ומשה מרגיעם לאמר, אל תיראו, שאמנם גבורות הם כאשר אתם רואים בעיניכם, אך ממותקות הם, ואין זה "אלהים", אלא "האלהים", ודינים ממותקים עדיפים מרחמים פשוטים, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל במקומות רבים.

ולהבין הענין היטב, יש להוסיף שישראל חששו שגבורות אלו באו לפגוע בהם ולהמיתם, ומשה מגלה להם, שהם באו לטובתכם, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וממילא לא תאונה אליכם רעה, ונגע לא יקרב באהלכם, כי כל הרעות שרשם בעברות שאדם חוטא ונכשל, והקב"ה הביא להם גבורות ממותקות להטיב להם, שתהיה יראתו על פניהם ויפחדו ממנו ולא יכשלו ולא יחטאו, וטוב להם.