וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'. (יח, ח)

פירש רש"י ז"ל "ויספר משה לחותנו". למשוך את לבו לתורה (מכילתא). ולכאורה קשה, דקי"ל שצריך לדחות הגר, כמ"ש הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ד הלכה א-ב), כיצד מקבלין גירי הצדק, כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן וכו', ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא יחוד השם ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות וכו', ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני, ומודיעין אותו עונשן של מצות כיצד אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לדת זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת אם חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת אם חללת שבת אתה ענוש סקילה וכו'. וכל זה בבא מעצמו להתגייר, שכבר שמע ורצה להתקרב, ועם כל זה מרחיקים אותו עד שנראה אם יעמוד על רצונו בכנות. וכאן שנראה לכאורה שיתרו רק בא בשביל להביא את בתו ובניה למחנה ישראל ולא להתגייר, וא"כ מדוע מצינו שמשה רבנו מספר ליתרו את כל אשר עשה ה', כדי למשוך את לבו לתורה והלא ראוי לדחותו ולא לחפש אחריו שיתקרב. ואפילו שאמרו רז"ל, מה שמועה שמע ובא וכו', והיינו שיתרו בא כי שמע כבר מהנסים והנפלאות אשר עשה ה' לישראל, והבין כי גדול ה' מכל האלהים, אך עם כל זאת מ"מ היה לו למשה לדחותו תחלה.

ואולם לפי מה שהבאתי לעיל (מאמר הקודם), מתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הקודם ויצא משה וגו', שכתב שיצא משה מענני יקר, לקראת חותנו וסגיד ונשק ליה וגייריה וכו', ואתו למשכן בית אולפנא. דהיינו שיצא מהעננים שלא יכנס שם בעודו עובד ע"ז, ורק אחר שגיירו, אז נכנס עמו למשכן בית אולפנא.

ולפי זה אתי שפיר שרק אחר כל זה מצינו "ויספר משה לחותנו", היינו רק אחר שנתגייר או אז משה מספר לו על כל מה ששמע בדברים כלליים, ומפרט ומעמיק לו כדי שיבין לעומקם של הדברים, לטעת האמונה בלבו ולהרבות אהבת ה' ואהבת התורה בנפשו פנימה, למען יעמדו ימים רבים.

ואפשר עוד לומר, שמשה רבינו ע"ה ידע, שמעתה שנתגייר יתרו, ונכנס תחת כנפי השכינה. יעמדו לפניו נסיונות קשים, וכדי שלא יבהל יתרו מפני הנסיונות, ובפרט שהיה גדול ונכבד במקומו ורגיל בתפנוקים, והנסיונות עלולים להיות כבדים עליו, על כן ישב לספר לו את כל התלאות והצרות שסבלו עם ישראל, ובפרט מאותה שעה שה' דיבר בם לגאלם, אשר מאז התרבו הצרות והתעצמו הגזרות, אך על אף הכל, שב ורפא להם.

וזה שאמר הכתוב, ויספר משה לחֹתנו, את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים, על אודות ישראל, את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצילם ה', היינו שלמרות הגזרות והרדיפות הצילם ה', וגם השיב נקם לאויביהם, וע"כ גם הוא ידע ויבין שצפויים לו נסיונות שונים, אך לא יתיאש ח"ו, אלא יבטח בה' ויראה ישועה ורחמים.