הדפסה
מלחמה לה' בעמלק מדור דור

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר. (יז, טז)

וכתב רש"י ז"ל, "כי יד על כס יה", ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו "כס" ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו. נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט, ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א, יא) ועברתו שמורה נצח, וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, "וה' לעולם ישב", הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו. הרי כסאו שלם". עכ"ל רש"י ז"ל. והרמב"ן ז"ל הביא כל לשון רש"י ז"ל הנז', וכתב שהוא מדרש חכמים (תנחומא תצא פי"א). ורבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב, "כי יד", יו'ד של "כי" ו"יד" בגימטריא "דויד". "מדר דר", בגימטריא "לימי משיח". עכ"ל.

והנה היתה לי בזה תמיהה רבא, האם משום קיום עמלק לא יהיה השם שלם ולא הכסא שלם, וימחה שמו של עמלק אלף פעמים, ולא יחסר משמו יתברך ולא מכסאו, אלא ירום ונישא לעד. ומה פשר הדבר הזה שבשביל שעמלק הרשע קיים, אין השם שלם ואין הכסא, שלם, ולא עוד אלא שהקב"ה נשבע על זה.

ופירשתי בס"ד, עפ"י הידוע ופשוט, שגם הטוב, וגם הסטרא אחרא וכל כוחות הטומאה, הכל באשר לכל הם יצירי כפיו של הקב"ה, שהוא יוצר אור ובורא חשך, עושה שלום ובורא רע (ישעיה מה, ז). ואחר שהאציל ברא יצר ועשה את כולם, צריך לקיימם ולהחיותם, ואתה מחיה את כולם. בלא יוצא מן הכלל, כי לא יתכן שום קיום או חיות, מבלעדי ה' ח"ו. שהוא אחד יחיד ומיוחד והוא מקור החיים כולם, וכל זמן שהוא חפץ בקיומו של הרע וכוחותיו, הוא מספיק להם חיות בכל עת. וכבר ראינו אצל ירבעם שהיה עומד ומקטיר לע"ז, ולא יבשה ידו ולא מת, כי ה' ממשיך לו חיות באריכות אפו, אפילו שפועל בזה כנגדו יתברך, וכשהושיט ירבעם את ידו כלפי הנביא עדו, ואמר תיפשוהו, ותיבש ידו (מ"א יג, ד) ובתחילת האידרא (זוהר ח"ב סד, א), למדו מזה שהקב"ה מקפיד על כבוד עבדיו יותר מכבוד עצמו, שלא יבשה ידו על עבודה זרה, אלא על כבודו של הנביא, ע"ש. ועכ"פ אנו רואים שכשהפסיק לו הי"ת את החיות ליד, מיד יבשה ידו, וכן אם יפסיק חיותו לגמרי, יפול כפגר מת. וסוף הסטרא אחרא עדי אובד, והרשעה כולה כעשן תכלה. אך לעת עתה, הקב"ה חפץ בקיומה לצורך הנהגת העולם כחפצו, שיהיה כוח לסט"א להעמיד נסיונות לבני אדם, ולבחון בריותיו. ואם יעלה אדם בדעתו, שח"ו יש לסטרא אחרא קיום מצד עצמה, הרי זו כפירה, שאומר שיש ב' רשויות ח"ו. אלא שלקדושה יש קיום בכבוד ובמאור פנים, ולסט"א ניתן הקיום בדרך שלילית, שכאשר איש ישראל חוטא נופלים ניצוצות דקדושה, מפני אותו החטא, והסט"א לוקחת את זה בשבי, בבחינת, וישב ממנו שבי (במדבר כא, א), ומזה היא מתקיימת, וכשישראל מתקנים עצמם ושבים בתשובה, הם מעלים אותם ניצוצות ומחזירים אותם למקורם בקדושה, וכל אותם כוחות כלים מאליהם. שמוציאים לועם מפיהם כדכתיב חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, דבלי אותם ניצוצות דקדושה אין להם קיום כלל ועיקר.

ובזה פירש רבינו האר"י זללה"ה בשער הכונות בענין פורים (דרוש א), מה שאמרו חז"ל (מגילה ז, ב), חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן וכו'. ושאל רבינו האר"י ע"ה, למה צריך שיאמר ברוך המן, ומה התועלת לברך אותו רשע עמלקי. וכתב דהכונה היא לניצוץ דקדושה הנמצא בהמן, ואשר ממנו הוא מתקיים, אליו צריך לכוין ולברכו, וע"י כן הוא מושך אותו ממנו ומוציא לועו מפיו, מבטנו יורישנו אל, ואם מצליחים להוציא אותו ניצוץ, אזי המן מתבטל וכלה לגמרי ועל כן חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' עד שיאמר ברוך המן, היינו שיברך את אותו ניצוץ דקדושה המחיה את המן, ובזה גופא הוא מאבד ומכלה את המן ומוחה את שמו. וכתב שם שזה נעשה ע"י שכרות דוקא ויש סוד בדבר.

ועיין במהרש"א ז"ל בח"א לשבת (לג, ב) בעובדא דרשב"י זיע"א שנתן עיניו באותו איש ועשאו גל של עצמות. שפירש הוא ז"ל, שנתן בו עיניו ושאב ממנו, אותו ניצוץ שמקיים אותו, וממילא נעשה גל של עצמות והתבטל מן העולם. ויסוד דבריו הוא עפ"י דברי האר"י ז"ל הנ"ל.

ומכוח הבחירה שנתן ה' לברואיו, שיבחרו בעצמם לעשות טוב או רע, נתן גם לכוחות הטומאה כוח לשבות ניצוצות ולהתקיים בהם, עד שיעלה רצון לפניו יתברך ובילע המות לנצח, ויעביר גילולים מן הארץ. ואם המן שהוא ענף מעמלק, קיומו מעיד על איזה כוח דקדושה המוחזק אצלו בשביה, ודן קיומיה. ק"ו לעמלק עצמו, שבעצם קיומו בעולם, מוכח שיש בו איזה כוח דקדושה, שנפל מאיתנו בעוונותינו הרעים, והם השתלטו עליו, ומתקיימים בו, שאם לא כן לא יתכן שיהיו קיימים כלל וכלל.

וזה גופו חלק מהמאבק שבין כוחות האור וכוחות החשך, מלחמת הטוב ברע, שהיא המלחמה הגדולה שבכל המלחמות, שאינה פוסקת, ויום ולילה לא ישבותו, וכאשר כוחות הרע לוקחים בשבי איזה ניצוצות או כוחות דקדושה, הם מתחזקים ומרימים ראש וכמו שכתוב בתהילים (פג, ג) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. שע"י ירידת עם ישראל ברוחניות, הם מתחזקים ונושאים ראש, ומיד כתוב אחריו: אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד וגו', ובסוף המזמור נאמר אלהַי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח וגו' וידעו כי אתה ה' לבדך עליון על כל הארץ. דרצונו לומר שכוחם הוא הבל, וכחלום יעוף, כי רוח עברה בו ואיננו, ורק הוא נותן להם כוח זה לצורך שעה, והם חושבים שהוא משלהם.

והרי זה דומה לבית מחוקקים שהוא מורכב מכמה מפלגות, למפלגה פלונית יש שלשים חברים ולאחרים עשרים וכן ע"ז הדרך, ואחר מו"מ מתחברים כמה מפלגות להיותם רוב, ומקימים ממשלה ומושלים על הכל, והמיעוט מנסים להתנגד להם ולבקרם, עפ"י כוחם אם רב ואם מעט הוא. ואם עוברים איזה חברים מהכא להתם, המחנה שממנו יצאו נחלש לפי מספר העוברים, ואילו המחנה השני מתחזק באותה מדה. ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, דהתם נמי יש מלחמת כוחות, דכאשר ישראל חוטאים, וכוחות הרע שובים הניצוצות ההם, כי יפול הנופל ממנו, בזה נאמר (דברים לב, יח), צור ילדך תֶשִי, ותשכח אל מחוללך, שע"י שכחת ה' והתרחקות ממנו, מתישים כוח של מעלה כביכול. אבל כשאנו רצויים לפניו, ומתקנים מעשינו, אנו מוציאים לועם מפיהם, ומשיבים הכוחות דקדושה לשרשם, אז נאמר (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כוח ה', וכן נאמר (תהלים סח, לה), תנו עוז לאלהים. שבזה מרחיבים גבולות הקדש, ומעצימים ומאדירים את המחנה של השכינה, וישמחו השמים ותגל הארץ.

וניצוצות אלו מקורם הוא מאת השם יתברך ומן הכסא שהוא כסא כבודו, שאין מקום אחר, ונמצא דהמציאות הזאת שעמלק קיים, מלמדת שהשם והכסא לא שלמים, שכן חלקים מהם נמצאים כביכול בשבי, וא"כ אין זה קנס או עונש, אלא זו המציאות העולה מתוך הנהגת ה' את עולמו, וזה הוא רצונו יתברך, והוא עשה כל זה בחכמה עמוקה, כדי לקיים העולם עפ"י רצונו ומחשבתו, ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. וזה שאמרו נשבע הקב"ה, שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, כלומר קבע הקב"ה הנהגה לעולם והטביעה בעומק גדול, כאחד מיסודות הבריאה כולה, שהקיום של הרע, בא בדרך שלילה וחסרון, שאין להם קיום אלא ע"י חסרון שקורה בקדושה, שמזה הם מתקיימים. ובנו תלוי הדבר שאם נתקן עצמנו ונשמור דרכינו בתורתו ובמצוותיו, לא ידח ממנו נדח, ושבו כל הניצוצות לגבולם, ואין קיום לכוחות הרע. אבל מפני חטאינו, נגרם שיש להם קיום, עד שנשוב אל ה' בכל ליבנו. וכשימחה שמו של עמלק, דהיינו כשנצליח בחסדי ה' לתקן מעשינו, ולהשיב שבותינו, אזי יושלמו השם והכסא בשלמותם, כשכל כוחם עמם, אין פרץ ואין יוצאת, וזה הוא מחיית שמו של עמלק לעולם ועד.

ובעל הטורים ז"ל רמז שהשלמות הזאת תהיה בימות המשיח, שכן כתב, "מדר דר", גימטריא "לימי המשיח". כלומר המלחמה הזאת מלחמה לה' בעמלק היא מדר דר, דהיינו שתושלם בביאת המשיח, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכסאו שלם ונכון, בב"א.

וכן נראה ממה שדורשים על הפסוק (תהלים קלב, יג), כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. ואמרו שתיבת "אוה" יש בה ו'-ה' שהם השלמת שם ה', שכאן אינו שלם, שנזכר רק י-ה, ונשלם שם הוי'ה במושלם. ויש בתיבת אוה, גם אות א', שהיא השלמת כסא הכבוד, שכתוב "כס", והאל'ף משלימו לכסא. ומזה נראה שרק בימות המשיח יושלמו השם והכסא, דכתיב, אוה למושב לו, וזה שייך רק בבא לציון גואל בב"א (וראה מה שנתבאר בברכת אליהו וישב מאמר ב).

וכעת עלה בדעתי להוסיף בביאור הפסוק (תהלים קלה, ד), כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו, שהשם ב"ה בחר ביעקב בהיות י-ה, ונתן לו שם ישראל, שהעלהו מדרגות רמות, כדי לעשות סגולת ה', להשלים שמו וכסאו, ואין חפץ לה' אלא בהשלמת האדם שהוא בעל בחירה, לבחור רע, ובוחר בחיים ועושה דברים מתוקנים בעבודתו יתברך, עד שמשלים את השם ואת הכסא יחד, וישמח ה' במעשיו.

ובאמת יעקב אבינו ע"ה התעסק בזה בכל כוחו, וכמו שכתבתי לעיל בפרשת וישב יעקב, שאמרו חז"ל, ביקש יעקב לישב בשלוה, ופירשתי בס"ד דביקש יעקב לישב בשל-וה, להשלים שם השם ע"י אותיות ו'-ה', ולקרב הגאולה. וע"ש באורך גדול. וזה הוא שדרשו בפרשת ויחי, ביקש יעקב לגלות את הקץ, שע"י תיקון והשלמת שם ה', יתגלה קץ משיחיה.

וכן אומרים אחרי קריאת שמע דשחרית, ויציב ונכון וכו', צור יעקב מגן ישענו, שיעקב הוא המגן על הגאולה, וע"כ לקח אות וא"ו מאליהו הנביא, עד שיבשר הגאולה לבניו, לדר ודור הוא קיים, לדר ודֹר רומז למלחמה לה' בעמלק מדר דר, ואמר "הוא קיים", "הוא" יש בו השלמת השם ע"י ה'-ו', והשלמת הכסא ע"י אות א'. וזה שהמשיך ואמר, הוא קיים, ושמו קיים, וכסאו נכון, שע"י תיבת הוא, השם קיים ומושלם, וגם כסאו נכון. ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. וע"ש מכל זה באורך. יראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו, אמן.