הדפסה
צא הלחם בעמלק

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. (יז, ט)

תירגם יונתן בן עוזיאל, ואמר משה ליהושע, בחר לנא גוברין גיברין ותקיפין בפִקודיא ונצחני קרבא, ופוק מתחות ענני יקרא, וסדר סדרי קרבא לקביל משיריין עמלק, מחר אנא קאים בצומא, מעתר בזכוות אבהתא רישי עמא, וזכוות אימהתא דמתילן לגלימתא, וחוטרא דאתעבידו ביה ניסין מן קדם ה' בידִי. וגם רש"י כתב, "בחר לנו אנשים", גבורים ויראי חטא, שתהא זכותן מסייעתן. דבר אחר, בחר לנו אנשים, שיודעים לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו. "וצא הלחם", צא מן הענן והלחם בו. עכ"ל רש"י ומקור דבריו במכילתא.

וצריך להבין דברי רש"י ז"ל בשם המכילתא, שהם דברי יונתן בן עוזיאל, שאמר ליהושע צא מן הענן והלחם בעמלק. מה משמעות הדבר. והראב"ע ז"ל פירש. "וצא הלחם", צא ממחנה ישראל להלחם בעמלק. וגם דבריו צריכים ביאור, דאטו אדם יושב בשכונתו או במחנהו, או בביתו ונלחם והלא תמיד יוצאים להלחם כמה שיותר רחוק מהעיר, ומה מלמדים אותנו חז"ל בזה.

ואפשר שמלחמת עמלק אינה כשאר המלחמות, שבכל המלחמות נאמר (שמות יד, יד), ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, וכתיב (שמות טו, ג), ה' איש מלחמה ה' שמו. והם צריכים רק להשתדל, ולה' הישועה. לא כן מלחמת עמלק, זו מצוה המוטלת על כל ישראל להלחם, וכדכתיב (דברים כה, יז-יט) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם וגו' תמחה את זכר עמלק, מתחת השמים, לא תשכח. הרי זו מצוה חיובית לעם ישראל שילחמו בעמלק וימחו את זכרם מתחת השמים, ואין להם לישראל להסתתר תחת ענני הכבוד, במלחמת עמלק, אלא הם צריכים להשתדל בה, כמו שמשתדלים בקיומה של כל מצוה.

ואולם גם בשאר מצות נאמר בדברי חז"ל (סוכה נב, ב), אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ובזהר הקדוש איתא, שבכל מצוה ומצוה ממצות התורה יש באותיות שלה הסייעתא דשמיא הניתנת לצורך אותה מצוה כדי שנוכל לקיימה, ובודאי שגם במצוה זו של מחיית עמלק אנו זקוקים לעזרתו בקדש. אך ההשתדלות שלנו צריכה להיות השתדלות גמורה מצדנו, לתת כל כוחנו וכל מאמצינו, כדי לקיימה, וכשאדם נותן כל כוחו על קיום המצוה, ה' עוזרו. ולזה אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, וכתב בתרגום יונתן אנשים גבורים ויראי ה', וצא מתחת ענני יקר, ותערוך מלחמה בעמלק. כאומר לו במלחמה זו, אל תשען על העננים דיקרא דה', שהם מגן וצנה בעדכם תצא מזה ותלחם, ותשתדל בכל כחותיך ואז ה' יהא בעזרך.

ואולם זו גם מלחמת ה' ברוך הוא, כמ"ש להלן מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ואין סתירה בין הדברים. דבאמת זו מלחמת ה', כמאמר חז"ל (תנחומא סוף תצא והובא ברש"י ז"ל כאן) על הפסוק, כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וגו' (להלן פסוק טז), שאמרו, נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, ואם השם לא שלם והכסא לא שלם הרי ברור שזו מלחמה לה' ממש. והוא ישתבח שמו ילחם בהם עד שימחה שמם מן העולם, ובד בבד גם לנו ציוה להלחם בהם, להלחם בהם ולמחות את שמם. והיא מצוה שלנו ונעשנה. ובצורת המלחמה יש הבדל בין מלחמה זו לשאר מלחמות שבכל שאר המלחמות הרגילות, המלחמה היא אתנו שהאויבים נלחמים בנו מתוך שנאה וקנאה וכיו"ב, ואנו נלחמים בהם כדי להגן על נפשינו, וכן מלחמת כיבוש א"י בימי יהושע שהיא מלחמת מצוה, ובכל אלה ה' נלחם מלחמותינו, שאנו משתדלים והוא משלים עלינו, ואנו יוצאים עם ארון הברית וכו', לאותם מלחמות. וה' איש מלחמה והוא נלחם מלחמותינו, ולה' הישועה.

אבל מלחמת עמלק היא בעצם מלחמת ה' ברוך הוא, שנשבע להלחם בהם ולמחות את שמם, כדי להשלים השם והכסא יחד, ולנו צוה להלחם את מלחמתו כביכול, שבעצם היא גם מלחמתנו, שזו מלחמת הרע בטוב, וכוחות הטומאה שנלחמים בקדושה, הם גם נלחמים בעם ישראל הקדושים, העם אשר בחר ה' לסגולתו, ובמלחמה זאת, צוה משה ליהושע לאמר "וצא הלחם", שיצא מענני יקר ה', כלומר להלחם מצד עצמו, לנקום נקמת ה' מעמלק. וגם מ"ש הראב"ע ז"ל הנז', צא ממחנה ישראל להלחם בעמלק. אפשר שמתפרש עפ"י הנ"ל, שיצא מענני יקר ה', כלומר להלחם מצד עצמו, לנקום נקמת ה' מעמלק. ומ"ש צא ממחנה ישראל ר"ל, שיצא מהסדר הרגיל שיוצאים עם ארון האלהים, ומחנות כהנים וישראלים מסודרים מלוים אותו, וכאן אמר להם שיצאו מזה וילכו בהשתדלותם לקיים רצון קונם. ומאידך, משה אהרן וחור עלו ראש הגבעה, והיה משה מתפלל, וכשהיו נושאים ישראל עיניהם אל ה', ומכניעים לבם היו נוצחים, שעל כל פנים בעינן הכנעת הלב, שלא ירום לבם ויתלו הדבר בכוחם וחילם, אלא ישימו מבטחם בה' ברוך הוא.