הדפסה
אני שבת עטרת דת יקרים

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר, וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ, וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. (טז, כג-כה)

רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל, כתב (פסוק כה) שרבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק, (שאמר שבת קדש מחר) ואמרו שחייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו, כי משה אמר כי שבת היום לה', ולא הלילה שעבר, גם אמר מחר, ופירשו ויהי ערב ויהי בקר כרצונם, כי יום ראשון לא השלים עד בקר יום שני ולא דברו נכונה. כי משה לא דיבר לישראל רק כנגד מנהגם, כאשר הזכרתי לך, כי מנהג ארצות ערבים אינם כמנהג א"י במאכלם ובמלבושם ובנינם וענינם, כי אין מנהג שיאפה אדם או יבשל בקיץ ובחרף ולא לעשות מלאכה רק ביום, ע"כ אמר מחר. ועתה שים לבך להבין טפשות המפרשים ויהי ערב ויהי בקר אשר הזכרתי, יע"ש שהאריך בזה.

וידוע שהוא ז"ל כתב אגרת מיוחדת קרא שמה: "אגרת השבת". והיא נדפסה בסדור "תפלת החדש" דפוס ליוורנו, אשר בו היינו מתפללים כל הימים. ועתה ראיתי שנדפסה מקרוב בסדור "איש מצליח" ויישר חילם על כך. ושם פתח בזה"ל, ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה שנה בחצי הלילה בליל השבת בארבעה עשר לחדש טבת ואני אברהם הספרדי אבן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא קצה הארץ, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת, ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי, ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה, ויען ויאמר אלי קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת. ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד, ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מר, ואקראנה ותהי בראשית בפי כדבש למתוק, אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי, וכמעט תצא נפשי. ואשאל את העומד לנגדי מה פשעי מה חטאתי? כי מהיום שידעתי השם הנכבד אשר בראנו, ולמדתי מצותיו, לעולם אהבתי את השבת, ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב, גם הייתי בצאתה משלח אותה בשמחה ובשירים, ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת, והיא זאת.

אני שבת, עטרת דת יקרים / רביעית בעשרת הדברים

ובין השם ובין בניו אני אות / ברית עולם לכל דורים ודורים

ובי כל מעשיו כילה אלהים / וכן כתוב בראשית הספרים

ולא ירד ביום שבת אזי מן / למען אהיה מופת לדורים אני עונג לחיים על אדמה / ומרגוע לעם שכני קברים אני חדות זכרים גם נקבות / וששים בי זקנים גם נערים ולא יתאבלו בי האבלים / ובי לא יספדו על מות ישרים והשקט ימצאו עבד ואמה / והגרים אשר הם בשערים ינוחון כל בהמות הם ביד איש / כסוסים כחמורים כשורים וכל משכיל ביינו הוא מקדש / וגם מבדיל חשובים כנזירים בכל יום ימצאו שערי תבונה / ביומי נפתחו מאה שערים מכבד מעשות דרך וכן מן / מצא חפץ ודבר כל דברים שמרתיך בכל ימים למען / שמרתני מאד מימי נעורים בזקנתך שגגה נמצאה בך / אשר באו אלי ביתך ספרים ושם כתוב לחלל ליל שביעי / ואיך תחשה ולא תדור נדרים לחבר אגרות דרך אמונה / ותשלחם אלי כל העברים

ויען ויאמר אלי ציר השבת, הגד הוגד לה את אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את ליל השבת, ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת, ולא תשא פני איש. ואיקץ, ותתפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד, ואקום, וחמתי בערה בי, ואלבש בגדי, וארחץ ידי, ואוציא חוצה הספרים לאור הלבנה, והנה שם כתוב פירוש: "ויהי ערב ויהי בקר", והוא אומר כי כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם, כי הלילה הולך אחר היום.

וכמעט קט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת, ולא יחללו ישראל שבתות הרבה, אם יראו זה הפירוש הרע, גם נהיה כולנו ללעג וקלס בעיני הערלים. ואתאפק בעבור כבוד השבת, ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר צאת יום הקדש עד אכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש, כי כל ישראל הפרושים, גם כל הצדוקים עמהם, יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית מעשה ה' בכל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת, שישבתו כאשר שבת השם הנכבד, לספור ימי השבוע. והנה אם היה סוף יום הששי בקר יום שביעי, יש לנו לשמור הלילה הבא. והנה זה הפירוש מתעה כל ישראל, במזרח ובמערב גם הקרובים גם הרחוקים, גם החיים גם המתים, והמאמין בפירוש הקשה הזה, ינקום ה' נקמת השבת ממנו, והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו, גם הסופר הכותב אותו בפירוש התורה זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה, והאריך שם לבאר הענין לכל פרטיו, ע"ש ותרוה נחת.

ובחסדי ה' עלינו כבר נעקרו דעות פסולות אלו, ועברו מן העולם, וכל ישראל בכל העולם, יודעים ומכירים שהיממה מתחילה מתחילת הלילה, והיום נמשך אחר הלילה, ובסוף היום, של יום ששי מתקדש השבת ומתחילים בשבת מבעוד היום זמן של עשרים דקות קודם השקיעה, ובצאת הכוכבים שאחר גמר יום השבת מבדילים על הכוס, להבדיל בין השבת קדש שהסתיים זה עתה, ובין ששת ימי המעשה שהחלו מיד. ואין פוצה פה ומצפצף. וכאן המקום להעיר על איזה צעירים שקוראים לליל שבת "ששי בלילה". ויש למחות בהם, שהנכון לקרוא לו ליל שבת, וכן נמי צריך לומר, "מוצאי שבת", ולא "שבת בלילה", ודי בזה הערה.

[א"ה היות והרב המחבר נר"ו הביא דברי הראב"ע ז"ל אמרתי לציין בזה דברי רבנו החיד"א ז"ל בשה"ג שכתב בערך הראב"ע שרבי בנימין אישפנוזה ז"ל הביא מרבני איטליה שהם פקפקו באגרת השבת הנז', והחיד"א ז"ל העיר עליהם שהוא ראה שהראב"ע עשה חיבור על זה. ואחר נשיקות עפר רגליו, נראה דהא ודאי רבני איטליה ידעו מן החיבור, כי הרי השיר והאגרת באו בתוך החיבור. ואמנם נראה לענ"ד דפקפקו במעשה האגרת הזאת מכמה טעמי. חדא, מפני שניתנה ביום שבת דייקא, ואיך נכתבה ובאה ביום שבת שיש בזה איסור תחומין ואיסור כתיבה, ועי' לרבנו בעל יבי"א בח"א חאו"ח סי' י"ט ובהסכמת הגאון מהרצ"פ ז"ל שם. ולענין תחומין יש ליישב. אך זוהי שקשה כיצד ביום השבת קרע הראב"ע את הספרים ההמה. עכ"ל הרב המגיה נר"ו שהאריך עוד בזה ולא זה הוא מקומו].

ורק זאת אעיר על דבריו של הרב המגיה, במה שכתב לתמוה מדין תחומין, והלא כל זה היה חלום, שכן כתוב באגרת בפירוש, ויהי בשנת ד' אלפים וכו' ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי ואראה "בחלום" והנה עומד לנגדי וכו'. ועל החלום בודאי לא חלים דיני תחומין, ואם משום הספרים שהיו מונחים בביתו, הספרים הובאו קודם השבת, וכן נכתב באגרת הבאה אחר השיר בזה"ל, "ויען ויאמר אלי ציר השבת הגד הוגד לה את אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את ליל השבת, ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת" וכו'. ואין בהבאת הספרים שום חילול שבת ולא איסור תחומין.

והקושיא החזקה שהקשה ה"ה נר"ו גם היא איננה קשה, שבאמת הראב"ע לא קרע הספרים בשבת שהרי כתב שם הראב"ע ז"ל, ואוציא חוצה הספרים לאור הלבנה, והנה שם כתוב פירוש: "ויהי ערב ויהי בקר", והוא אומר כי כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם, כי הלילה הולך אחר היום. וכמעט קט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת, ולא יחללו ישראל שבתות הרבה, אם יראו זה הפירוש הרע וכו'. ורצונו בזה לומר עד כמה כאב לבו על התועבה הזאת ובער לבו בקרבו עד שחשב לקרוע הספרים אפילו בשבת, אבל באמת לא קרעם בשבת, וגם בגדיו לא קרע, אבל קרע לבו ולב כל הקורא את האגרת ההיא, להרגיש את קדושת השבת, ושמרו בני ישראל את השבת.