דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת, וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה, שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם, וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ, וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ, וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה' וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה', וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (יב, ג-יג)

וכבר ביארתי לעיל עפ"י דברי האוה"ח הק' זיע"א, שבכל זה בא הי"ת לעקור מלבם של ישראל כל קשר עם חוקות העבודה זרה. והנה רואים מכל זה עד כמה גדול כח טומאת העבודה זרה, כי כדי להסיר טומאתה לגמרי אין די במה שנאמר בתורה הק' ציווי ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר טו, לט) שהיא המינות ועבודה זרה כמאמרם ז"ל. אלא הוסיף הקב"ה לצוות את ישראל לעשות מעשים רבים וגדולים, כדי לשרש עבודה זרה של מצרים מלבם מפני שהיו מצויים תחת עול השעבוד בבתי אדוניהם המצרים שהיו עובדים הרבה לעבודה זרה. וכעין מה שכתב רבינו בעל החינוך בכמה מקומות בספרו, שהפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות של האדם, לפי שהאדם נפעל כפי פעולותיו (לדוגמא מצוה טז, מ, צד, שכד, תא) אשר על כן, ציוה ה' למשוך ידיהם מע"ז, ולקחת שה לקרבן, ולשמר אותו עד י"ד בניסן, ולבקרו בכל העת ההיא, וגם לעמוד בנסיון כל ארבעת הימים לעיני אדוניהם, ולראות את הכנעתם, בראותם בצרת אלהיהם והשפלתו, וקצרה ידם מהושיעו מידי עבדיהם, ואח"כ שוחטים אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, לעין כל העולם, בקהל רב ובהמון חוגג, ואין פוצה פה ומצפצף, ואת דמו נותנים על המזוזות מבפנים שיהיה לנגד עיניהם ויתבוננו באפסיותו, ולא יתיחסו אליו עוד.

וכל זה הוא המשך רצוף של חיזוקם של עם ישראל והכשרתם לקראת מתן תורה, שרצה הקב"ה לזכות את ישראל, ע"י הכרת הבורא שהוא מנהיג העולם בהשגחה פרטית בכל מכל כל, למען ידעו שהוא ה' בקרב הארץ, ואפס זולתו ואין בלתו, ויכירו וידעו אחדותו ויחודו יתברך, כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ויכניעו לבם ויבטלו כל רצונותיהם מפני רצונו, שזה היסוד לקבלת תורתו ועול מלכותו עלינו, וכן עול מצותיו.

וכל זה הביאם להשיג, עומק השגת קבלת התורה, בבחינת נעשה ונשמע.