אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: (כא, יט)

רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב, שפסוק זה פותח באל'ף, אם, ומסיים באל'ף ורפא ירפא. לומר לך שהקב"ה שולח יסורים על האדם, וגוזר עליהם שילכו לאותו יום ולאותה שעה. וראוי לציין דברי רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה. וז"ל ורפא ירפא, לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ, רק כל חולי שהוא בפנים בגוף, ביד השם לרפאתו. וכן כתוב, כי הוא יכאיב ויחבש. וכתוב באסא (דהי"ב טז, יב), גם בחוליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. והנה הכתוב הפריש, כי לא אמר, ורפא ירפא מן הבנין הקל, רק, ורפא ירפא שהוא מהבנין הכבד, ועוד אפרש זאת היטב בפרשה הזאת, וכו' עכ"ל, ועיין באבי עזר על הראב"ע שם.

ומרן החיד"א ע"ה כתב שבכל מקום בתנ"ך שמדובר ברפואת בשר ודם כתובה "רפואה", בדגש ובמשקל כבד כמו בפסוק זה שכתוב ורפא ירפא, שניהם דגושים דגש חזק. ובמקום שמדבר ברפואת ה' רפויה היא, כמו רפאני ה' וארפא (ירמיה יז, יד), שאינן דגושים, והסיבה דרפואת ה' קלה כמו שהיא, משא"כ רפואת האדם שהיא קשה ומלווה בכאבים. וגם שרפואת האדם משאירה סימן והוא הוא הדגש, אבל ישועת ה' כהרף עין קלה ואין בה סימן כלל. ובמקום אחר כתבתי שכן מצאתי מפורש בדברי רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל.