וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (כא, א)

האור החיים הקדוש כתב, והנה נחלקו במכילתא רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני, ר"ע אומר "ואלה", יכול שונין ולא יודעים, תלמוד לומר ואלה וגו', ערכן לפניהם כשלחן הערוך, ע"כ. והנה לרבי ישמעאל שמפרש "ואלה" שבא לומר שנאמרו בסיני, בהכרח לפרש שטעם שהוצרך הכתוב להודיע זה, הוא ללמד על פרטי מצוה זו שנאמרו מסיני, שאם על כללותיה לבד הוא מדבר, הרי כבר אמר רבי ישמעאל בפרק בתרא דזבחים (קטו, ב), שכל המצות נאמרו כללותיהם בסיני ופרטיהם באהל מועד. וא"כ גם אלה המשפטים בכלל (כל המצות), ולא היה צריך לומר ואלה, ללמד על דבר זה. ולר"ע שחלק עם ר' ישמעאל שם בברייתא השנויה בזבחים, כי כל המצות נאמרו כללותיהם ופרטיהם בסיני, אינו יכול לפרש ואלה המשפטים, שבא ללמד שנאמר בסיני, כי אינו צריך להשמיענו זה, [ר"ל דאין ר"ע יכול לפרש ואלה, על הפרטים כרבי ישמעאל, דלר"ע כל המצות נאמרו גם פרטיהם בסיני]. והוצרך לפרש בענין אחר, וע"ש מה שתמה על דברי רש"י ז"ל ומ"ש על דברי הרא"ם ז"ל.

ועולה מדבריו ז"ל דבין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא, צריך לכתוב וי"ו עם אלה, לרבי ישמעאל הוי"ו בא ללמד שלא רק כללות המשפטים נאמרו בסיני, אלא גם פרטיהם בסיני נאמרו. ולזה הוסיף וי"ו, ולר"ע הוי"ו מלמד שיש לערוך לפניהם המשפטים כשלחן הערוך. ובזה יובנו דברי הראב"ע ז"ל שהקדים לפרשה זו בזוה"ל, אשר נותן לב לפשטים, גם בכללים גם בפרטים, אז יתבונן למה נכתב, וי"ו עם אלה המשפטים. עכ"ל. והיינו שהאות וי"ו היא מלמדת שגם הפרטים של מצות המשפטים ניתנו בסיני.

ולרבי עקיבא, בא הוי"ו להדגיש שיערכם לפניהם ויבארם הדק היטב היטב, שלזה אמר רבינו הראב"ע ז"ל אשר נתן לב לפשטים, היינו כר"ע שצריך שימת לב עד שיבינום ויהיו פשוטים וברורים כראוי, גם בכללים גם בפרטים, היינו לר' ישמעאל, שהוי"ו בא ללמד שגם הפרטים ניתנו בסיני. [ורש"י שפירש כאן, ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני וכו', שהוא כר' ישמעאל, הנה לקמן כתב, לפניהם שיהיה כשלחן ערוך וכו', ע"ש, והם דברי ר"ע, אלא שי"ל שר"ע למד זה מתוספת וי"ו, אך רש"י שפירש הוי"ו כר' ישמעאל, פירש לזה בתיבת לפניהם. וצ"ע].