וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. (ד, כ).

וכתב רש"י ז"ל "על החמור", חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט, ט), עני רוכב על חמור.

וקשה לפרשו כפשוטו, ולומר שהוא אותו החמור ממש, ומה ענין שיהיה דוקא אותו החמור, והוא פלא לא היה לו דוגמא, שיחיה חמור מאברהם אבינו ועד מלך המשיח, ובינתיים רוכב עליו אדון הנביאים, ומרכיב את אשתו ואת בניו על החמור, על אותו החמור, והדבר אומר דרשני.

ובפשוטו י"ל דאין הכונה לאותו חמור, אלא לאותו הענין, שאברהם אבינו שהיה יחיד בעולם בעבודת ה', והגיע לרום המעלות, לא בא לזה עד שחבש את חמורו, שגבר על כל רמ"ח אבריו ושלט בהם שלטון בלי מצרים, וזה שאמר ויחבוש את חמרו, את כל החומריות שבו. עד שהיה בידו כחומר ביד היוצר, וכבר אמרו חז"ל (אסת"ר י, ג), צדיקים לבם ברשותם.

לזה אמרו שגם משה רכב ושלט על החמור שלטון גמור, ואז יכל לשוב למצרים לקיים שליחותו ולגאול את ישראל, אבל כל זמן שיש בו התעוררות החומר, עדיין לא יוכל להיות הגואל לישראל, כי עדיין יהיו לו פניות אחרות מצד החומר שבו. אבל כששלט בכל החומר ונתעלה מעליו, מעתה אין מעצור מהושיע.

וזה שנאמר אצל מלך המשיח, עני ורוכב על חמור, "עני", כלומר שפל ונדכא בעיני רוחו, שאין לו עוד ענין בתאוות העולם הזה והבליו, וכל שאיפותיו וציפיותיו, הם אך ורק להשיג רצון יוצרו, ולעשות נח"ר לפני הבורא ב"ה, ובזה הוא רוכב על החמור, ושולט בו שלטון גמור, ורק הוא יכול להיות בחינת משיח.

ואם כנים דברינו יובן מה שדקדק רש"י, שכתב "הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, ללמד שהגיע לתכלית השליטה על החומר עד שהיה מסוגל לאותה מסירות נפש, לעקוד את בנו יחידו אשר אהב את יצחק על גבי המזבח.