וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמשֶׁה. (ב, כא)

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתב על פסוק זה, שכשנודע לרעואל שמשה ברח מפני פרעה, השליכו לבית כלא, וצפורה היתה מפרנסת אותו בסתר במשך עשר שנים, ולסוף עשר שנים הוציא אותו מן הבור, והיה משה מטייל בין הגינות של רעואל, והיה מודה לה' ומתפלל אליו, שעשה לו נסים ונפלאות, וראה את המטה שנברא בין השמשות, וחקוק עליו השם הגדול והחשוב, שבו עתיד לעשות אותות ומופתים במצרים, ובו עתיד לבקוע את ים סוף, ולהוציא מים מן הסלע, והיה נעוץ בתוך גינתו של רעואל, ומשה הושיט את ידו ולקחו, ובכך התרצה משה לשבת עם אותו האיש, וזה נתן את צפורה בת בנו למשה. ע"כ. וכל זה דרשו חז"ל מהתיבות "ויואל משה לשבת את האיש".

וממדרש זה נוכל ללמוד עוד על מדותיו של משה רבינו ע"ה, אשר למרות התנהגות יתרו כלפיו, להשליכו בבית כלא עשר שנים, מ"מ אחר כל זאת התנהג אליו משה רבינו בכבוד מלכים, גם כחתן וגם כאישיות מדינית, ובבואו אל משה במדבר, קיבלו משה בכבוד מלכים ונאמר (שמות יח, ז), ויצא משה לקראת חותנו, וישתחו וישק לו וגו'. וכתב רש"י ז"ל שם, כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה, יצא אהרן נדב ואביהו, ומי הוא שראה את אלה יוצאין ולא יצא. עוד כתב רש"י שם "וישתחו", שמשה הוא שהשתחוה לפני יתרו. וגם קיבל משה את עצת יתרו שיעץ לו באמרו, עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך וגו' (שם יח, יט).

ולא זכר לו משה מאומה מאותה רעה שהושיבו עשר שנים בכלא, ושאפילו אוכל לא נתן לו, ורק צפורה היתה מפרנסת אותו בסתר, ואדרבה זכר לו רק את הטובה שהוא חותנו אבי אשתו, ונהג בו בכבוד אמיתי.

ומאידך יש ללמוד מזה שמאותו זמן, היה משה מודה ומתפלל ומתייחד עם קונו (ראה זוהר ח"ב כא, ב ומש"ב בפרשת ויגש מאמר יט), ומסתמא זה היה במשך איזה שנים, שבאותו זמן נשא את צפורה, ונולדו להם שני הבנים גרשום ואליעזר, ופשוט שיתרו שהיה מחפש אז אחר דרך האמת, והזדמן לפניו האדם הגדול בענקים, ויתרו היה עומד ורואה איך האדם הזה עומד ומייחד ייחודים ומתבודד עם קונו ושופך שיחו ומר רוחו, בהתחננו לפני הבורא ב"ה כעבדא דמתחנן קמי מריה, בודאי שזה נתן בלבו התעוררות לראות דבר חדש שונה מכל העבודות של הבל וריק, כשהיה משוה את מראהו של משה האיש, לפני כל מה שידע וראה. ואז התחיל לבו לפעום בחזקה, ומיד הבין את גודל השקר ועומק המרמה בה חי עד היום, שהיה שקוע בעבודה זרה ומוזרה, האומר לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתני, וזאת היתה ההכנה הראויה להעלותו על הדרך הנכונה, שהביאתו בבא היום ששמע את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל, ושמע ובא, וחקר ודרש והגיע לאמת, ואמר בפה מלא, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' (שמות יח, יא), וגם קיבל עליו עול מלכות שמים ונדבק בשכינה (ראה רש"י שם שם, ט).