וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: (מב, ח-ט)

הרמב"ן ז"ל הקשה וז"ל, ויאמר אליהם מרגלים אתם - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, וכל הארץ באו אליו, והם בתוך הבאים, כמו שאמר לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען. ע"ש מה שתירץ, וראה עוד בדברי רבנו בעל אוה"ח הקדוש שם.

ונראה לתת בזה טעם על פי מה שכ' מרן החיד"א ז"ל כתב בספר נחל קדומים (סדר שלח לך אות א), בשם האר"י ז"ל, שבשעה ששלח משה רבינו ע"ה את המרגלים לרגל את הארץ, ידע שיעמדו בפני נסיונות קשים וחזקים ולכן עיבר את נשמותיהם מנשמות השבטים עצמם (וע"ש מה שאכתוב בזה בס"ד), יעו"ש.

ואשר על כן אמר להם יוסף מרגלים אתם. לרמוז להם שנשמותיהם עתידים להתלוות עם המרגלים, לנחותם הדרך אשר בה ישכון אור, שלא יכשלו בשליחותם, ויוכלו לעמוד בכבוד בנסיון הקשה שעמד לפניהם, ושוב ראיתי שכן הוא בשער הגלגולים (הקדמה לו), יעו"ש. ואשר ע"כ נאמר בפרשת המרגלים (במדבר יג, ג), כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, שלא רק הנשיאים היו באותה שליחות, כי אם גם ראשי בני ישראל הן המה השבטים שבטי יה, הם עצמם היו מעוברים בנשמותיהם של הנשיאים, להיות להם לאחיעזר ואחיסמך לקיים את שליחותם כדת, אשר בה יבואו לתכלית הנכספת בבא עם ישראל הנבחר מכל עם ולשון, כי יעקב בחר לו יה, לארץ הנבחרת ראש לכל הארצות, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו וזה שרמז להם יוסף בפגישתו עמם.

ובאמת ששוב ראיתי בזה דברים נפלאים בספה"ק שער הפסוקים סדר (שלח לך), וז"ל תוך דבריו, והנה בלכתם לתור את הארץ, לקחו עצה רעה בעצמם, להוציא דיבה על הארץ, ולכך נסתלקו מהם נשמות של השבטים המתעברות מהם. כנודע, כי הנשמה המתחברת בגלגול עם האדם, אינה מסתלקת משם עד יום המיתה. אבל הנכנסת בסוד עיבור, מסתלקת ממנו, כאשר האדם חוטא, ואומרת (במדבר טז, כו), סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ולא די בזה, אלא אפילו נשמת האדם עצמו, מסתלקת בעת שחוטא, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן נסתלקו מהם.

וזה סוד וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן (במדבר יג, כו), וכבר אמר וישובו מתור הארץ (שם שם, כה), אם כן איך חוזר להזכיר ההליכה, אחר ששבו, והיה לו לומר ויבאו אל משה. אבל הענין הוא, כי "וילכו" חוזר אל הסתלקות הנשמות ההם. ומלת "ויבאו", חוזר אל המרגלים עצמם, כי כשבאו אל משה, כבר נסתלקו מהם עיבור הנשמות ההם. אמנם יהושע וכלב, חיו מן האנשים ההם (במדבר יד, לח). והנה מילת "חיו" אינה מתיישבת, והענין הוא, כי אלו השנים לא נסתלקו מהם העיבורים שלהם, שהם, יהודה בכלב, ולוי ביהושע. והיה בהם חיות נוסף בעת ההיא, וזה שאמר "חיו", ולא אמר נשארו חיים. אבל השאר מתו תיכף בביאתם אל משה, בהסתלקות העיבורים מהם, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים. ובזה יתורץ אומרו, מן האנשים ההם, שהם דברים מיותרים. אבל רמז אל הנזכר, כי אלו נסתלקו עיבוריהם, ואלו נשארו בהם, וחיו ממש.

גם זהו ענין אומרו (במדבר יד, כד), ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. פירוש, כי שאר המרגלים, היתה רוח אחרת של השבטים מתעברים בהם. אבל לא מלאו אחרי, ונסתלקו. אבל זה, מתחלה היתה רוח אחרת של עיבור יהודה עמו, ולא חטא, ולכן וימלא אחרי, והשלים באחרונה כבראשונה.

והטעם לאלו השנים היה, כי ליהושע הועילה תפילת משה, וקריאתו שם הזה בקבע, לא ינתק ממנו. ולכלב הועילה תפילה, שנשתטח על קברי האבות בחברון, ולא חטא במחשבה רעה וכו'. עכ"ל. ויעו"ש עוד דברים נפלאים.