וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה, וַתָּמָת שָׂרָה וגו': (כג, א-ב)

לכשנתבונן בפרשה נראה כי כתוב בה ענין מיתתה של שרה אמנו ע"ה, והנה פרשה זאת קרויה "חיי שרה", וכן מצינו בפרשת ויחי יעקב, שאע"פ שהיא מספרת על הסתלקות יעקב, הריהי קרויה "ויחי יעקב".

והביאור בזה, כי ידוע שכל חייהם של הצדיקים אינם בעבור העוה"ז, אלא כל מה שהם עושים, דעתם על חיי העולם הבא, שהוא עולם הנצח, והם חיים כאן בהרגשה ברורה שהעולם הזה אינו אלא פרוזדור בפני העולם הבא, ומתקינים עצמם בזה הפרוזדור, כדי ליכנס לטרקלין שהוא העולם הבא (אבות ד, טז). ושם הוא עולם החיים, ולכן התורה מלמדתנו כי בעת מיתתן של צדיקים מתחילים החיים, כי נשמותיהם הולכות להסתופף בחצרות בית ה' חי החיים

ומה נפלאו דברי רבותינו (ברכות יח, א-ב), שהצדיקים במיתתם קרויים חיים ואילו הרשעים אף בחייהם קרוים מתים. וביאור הדבר, כי הצדיקים אין מטרתם אל העולם הזה כלל, אלא מתכוננים לחיי הנצח של העוה"ב, ולכן במיתתם הולכים מיד לאור באור פני מלך חיים, וכיון שהם דבוקים בחי החיים לכך אינם קרוים מתים.

אמנם הרשעים דעה נפסדת להם, באמרם כי כל עיקר ביאתם לעולם הזה הוא כדי ליהנות ולא עוד, וכדברי הנביא ע"ה אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת (ישעיה כב, יג). ונמצא כי כל מטרתם הוא רק העולם הזה, וכל חייהם בריצה מטורפת אחר הנאות העוה"ז וגם את זה לא ישיגו, והם מצטערים שאין תאותם באה על סיפוקה, וחייהם אינם חיים כי תמיד מתאוים לעוד הנאות, מה שאינם יכולים להשיג, ולכן אף בחייהם הקצרים בעולם הזה הריהם דומים למתים כי אינם יכולים להשיג את כל אשר יחפוצו, וזאת, מלבד מה שמפסידים את חיי העוה"ב. ועל כן פרשת מיתתן של צדיקים קרויה בלשון "חיים", חיי שרה, ויחי יעקב.